יפת, משה

בן זכריה ז"ל ומרים. נולד ביום כ"ה באדר תרצ"ו (19.3.1936) בירושלים. למד בבית-הספר היסודי 'תחכמוני' ובבית-הספר המקצועי כי"ח, במגמה של מסגרות. התחנך בבית דתי-מסורתי ובו ספג את האהבה לעם ולארץ, ובייחוד לירושלים. משה היה נער שובב אך טוב-לב, מסודר ודייקן. כשהגיע לעול-מצוות מרד באביו וחדל לחלוטין להניח תפילין. בשנת 1952 הצטרף, במסגרת תנועת 'הנוער העובד', לחברת הנוער 'להבת שדה', שיצאה להכשרה בקיבוץ פלמחים, ושם עשה עד לגיוסו לצה"ל. ביום 4.1.1955 גויס לצה"ל ולאחר שסיים את הטירונות קיבל, לפי בקשת 'הנוער העובד', חופשה מן הצבא לשם הדרכה בתנועה. כשנסתיימה החופשה חזר לצה"ל, נשלח לקורס-אלחוט ובסיומו הוצב לחיל-הקשר ושירת בו כאלחוטן עד ליום- נפילתו. לאחר שחרורו חזר משה למשקו, פלמחים, נשא אישה והוליד חמישה ילדים "משה תרם מאונו בתחומים רבים במשק", כתב אחד החברים, "בענפי החקלאות, בשירותים ובתפקידים אחראיים; אולם, תרומתו היתה מקסימלית בתחום העשייה החינוכית. כאן פכו מעיינות המרץ ותושיית המעשה בכל עוצמתם, משום שמשה אהב פעילות זו, האמין בה והזדהה עמה ומצא בה ביטוי לרבדים השונים שבאישיותו. משה היה מיזוג נדיר של חניך פלמחים והמדריך המרכזי בו שנים רבות". ביום כ"א באדר תשל"ט (19.3.1979), נפל בעת מילוי תפקידו בשירות-מילואים, כשעלה רכבו על מוקש בתרגיל. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין שבקיבוץ פלמחים. השאיר אחריו אישה, חמישה בנים ובנות, אם, אחים ואחיות. במכתב-תנחומים לאמו ולרעיתו של משה כתב מפקד-היחידה: "הכרתי אותו בשירותיו כחייל-מילואים כאדר נפלא, המוכן לעזור ולהקל על כולם וכזה שאינו דורש לעצמו מאום, חייל וחבר למופת". במכתב-תנחומים, שנשלח לקיבוץ פלמחים מתנועת הקיבוץ הארצי, נכתב: "חברים יקרים, הייתי רוצה שתדעו, שהשנה תהיינה בקיבוץ הארצי כשמונה הכשרות צעירות, ואלה הרבה הודות למשה שלכם. בזכותו, בהדרכתו שנתן לכל אלה שבאו אליו והשתכנעו, שאמנם אפשר להצליח אם מתמסרים לעבודה כך כפי שמשה עושה זאת". קיבוץ פלמחים הוציא לאור חוברת לזכרו, הנושאת את שמו.