יפלח, דויד

בן יצחק ואסתר. נולד ביום א' באדר ב' תרצ"ה (6.3.1935) בעיר מרקש אשר במרוקו. אחרי שסיים את לימודיו בבית ספר "אליאנס" בעיר מולדתו למד וסיים בהצטיינות את בית הספר המקצועי בצרפת. לאחר מכן חזר למרקש והתחיל עובד שם, אבל לא לזמן רב, כי הדים הגיעו אליו עד מהרה על התארגנות של גרעין להתיישבות בארץ, על תכונה לעלייה אליה ועל הקמת מושב בישראל. הוא עלה לארץ בשנת 1956, התיישב במושב דבורה, נתקל בקשיי הסתגלות רבים אך אף פעם לא התאונן כי בהקמת המושב ובחיזוקו ראה ייעוד חיים. בשנה שלאחר עלותו הוחל במפעל תחנת טרקטורים ובגיוס כוחות מקצועיים. הוא גויס לעבודה ותוך זמן קצר הוכיח את עצמו כאיש עבודה וכאיש מקצוע מעולה, כמכונאי וכמסגר – והגיע למשרת מנהל המוסך. מחבריו היה דורש הרבה – אבל עוד יותר דרש מעצמו. בעבודתו פרנס לא את משפחתו בלבד כי אם גם את הוריו הזקנים ודאג ללימודיהם של אחיו ואחיותיו. כאשר הרגיש שתחנת הטרקטורים אינה נותנת שירות יעיל וטוב כבעבר ועומדת להתחסל החליט על הקמת מוסך פרטי משלו ותודות לעבודתו ולמרצו הצליח במפעל. עסק גם בחקלאות. מאהבתו למשחק הכדורגל השתייך ל"הפועל". בשעה שהגיע לארץ לא היתה לו שום הכשרה צבאית, וזאת קיבל במסגרת האימונים לתושבי הכפר. אחרי שנמצא מתאים גויס לצה"ל באוקטובר 1956 לקורס סיור ולאחר שסיים את הקורס הועבר ליחידת הסיור המקומית אשר כה הרבה לדבר עליה. היה בשירות מילואים בשעה שפרצה מלחמת ששת הימים, וביום השני לקרבותיה, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), נפל בשעת מילוי תפקידו בהתרסק מטוסו של האויב בשטחו של המחנה דויד הניח אשה ושלושה ילדים קטנים. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בחיפה. ב"תלמים", ירחון תנועת המושבים, בחוברת המוקדשת לבניה ולחברי התנועה שנפלו במלחמת ששת הימים הונצח זכרו. זכרו הועלה בידיעות של המועצה האיזורית גלבוע.