יעקוביאן, יעקב (“יענקל’ה”)
בן משה וסנם. נולד ביום כ"ד באדר א תש"ג (1.3.1943) בעיר טהרן אשר בפרס. בעלות המשפחה לארץ בשנת 1952 הצטרפו למושב בית אליעזרי ליד עקרון והתפרנסו מן המשק שהקימו. יעקב למד בבית הספר היסודי שם וסיים את לימודיו בו בהצלחה. לאחר מכן למד בבית ספר תיכון מקצועי בנס ציונה והתמחה במסגרות. בשעות הפנאי ביום היה עוזר להוריו במשקם וכן עזר להם בפרנסתם ובערבים היה פעיל בתנועת נוער. היה מעורה בחברה בהשתתפו בכל הפעולות החברתיות וגם נתן ידו לכל ענפי הספורט האתלטי. בנעוריו השתייך לגדנ"ע. מטבעו רגוע היה ושקט ומימיו לא הרים את קולו בשעה שנתעורר איזשהו ויכוח על פוליטיקה או על ספורט – ותמיד היה משכנע את בן שיחו בנחת ובנועם והוכיח את צדקת שיקוליו. גויס לצה"ל בפברואר 1961 ומילא את חובתו בשירות סדיר כטנקיסט בחטיבת השריון וכך סיים את שירותו בצה"ל כשמפקדיו וחבריו לשורה אהבו אותו. היה חייל ממושמע במלוא מובן המילה ונועז לכל משימה שהוטלה עליו. אחרי שסיים את שירותו זה היה מוצא את לחמו במסגרות. את חברתו, לאחר מכן אשתו, הכיר עוד מימי היותו שייך לחברת הנוער ולאט לאט חדר למשפחתה בנימוסיו היפים ובעדינות נפשו. בשעת נישואיו אמר: "עכשיו אני יכול לחשוב על יחידת משק משלי". רצה להצטרף למשק צעיר ואמנם כן עשה. לאחר שחרורו מצה"ל התייצב ברצון לכל קריאה למילואים ובמלחמת ששת הימים היה בין הראשונים שנקראו לדגל. את מותו מצא בקרב שהתחולל בכונתילה אשר בסיני ביום השני לקרבות, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), כשהטנק אשר בו נמצא נפגע מאש האויב. הניח אשה בהריונה וחמישה חודשים לאחר נפלו נולד בנו בכורו שנקרא על שמו. הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי לשעת חירום בבארי ולאחר זמן הועבר למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי ברחובות.
