יעקובוביץ, דויד

בן יהודית וצבי, נולד ביום ל' בתשרי תרפ"ד (10.10.1923) בעיר פילץ, פולין. דויד למד בבית-ספר עממי ומקצועי ועבד עם אביו בצבעות. המשפחה עברה בשלום את זוועות המלחמה ומחנות- ההשמדה של הנאצים ובשנת 1945 התגנב עם אחיו לאונייה שהביאה עולים לגליים, ובהגיעם לחיפה נכלאו במחנה עתלית. דויד ברח משם לקיבוץ עין הים ואחר כך הגיע לנתניה ועבד בצבעות עם אביו ואחיו. הוא מצא סיפוק בעבודתו בבניינים החדשים ומשאת-נפשו היתה לראות את נתניה עולה לדרגת עיר ואם בישראל. בחברה היה מפיץ עליזות סביבו ובשיחותיו על בעיות העם והארץ גילה כובד-ראש והגה דעות מקוריות כמעוניין אישית בהצלחת המפעל הציוני. כשפרצה מלחמת-העצמאות לאחר החלטת עצרת האו"ם על חלוקת הארץ, השתתף באימונים ובשמירה והצטיין בקליעה ובמסירות לכל תפקיד שהוטל עליו. בגלל סיבות משפחתיות לא נתקבל לשירות הסדיר בראשית מלחמת-העצמאות ואז הצטרף לכוחות אצ"ל. יצא עמהם לקרב על ראש העין ולאחר כיבוש המקום נשאר בין שומריו. ביום כ"א באייר תש"ח (30.5.1948) בהתקפת-הנגד של העיראקים שבאו בכוח עדיף, עמד נגדם באומץ וחיפה באש על נסיגת חבריו עד שנפצע קשה. כמה מחבריו שחשו לעזרתו נפגעו גם הם ובסוף דרש מהם שיניחוהו, משום שבין כך אין תקווה לחייו, וימלטו את נפשותיהם. ביום ו' בכסלו תשי"ג (24.11.1952) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.