יעקובוביץ, אריה (אריק)

בן מרים ויעקב, נולד ביום י"ד בסיוון תשי"ט (20.6.1959) בנהלל. כשהיה אריק בן שנה אחת, עברה משפחתו להתגורר בטבעון ושם הוא למד עד סוף כיתה ב'. בהיותו בן שמונה שנים, חזרה המשפחה לנהלל, ואריק נכנס לכיתה ג' בבית-הספר הממלכתי של המושב. הוא למד במושב עד גמר כיתה י"א. משחר נעוריו אהב אריק את העבודה בענף הפלחה. הוא עבד בחריצות ובמסירות בלתי רגילה, ותמיד היה מוכן להושיט יד עוזרת לכל נזקק. הוא לא חס על זמנו או על כוחותיו, ובכל עת סייע לחברים. היו לו לאריק כוח רצון כביר, סבלנות רבה ותחושת אחריות לתפקיד, ולכן הסתגל לכל מצב וביצע כל תפקיד בהצטיינות. בהיותו בגדנ"ע הוא עבר בהצטיינות קורס צלילה, וכאשר הגיע מועד גיוסו לצה"ל היה מובן מאליו שיתנדב לשרת בקומנדו הימי. ואולם, לקראת סיום תקופת הטירונות, נפגע אריק בגבו ונאלץ לעזוב את היחידה. אריק הוצב בחיל-השריון, וגם כאן הצטיין בתפקיד שהוטל עליו. הוא נחשב לנהג-טנק הטוב ביותר בגדוד. כולם ידעו, שאם אריק נוהג בטנק המ"פ – הכל יהיה בסדר. מקום חם היה שמור בליבו של אריק לבעלי-חיים. כשהיה בסיני, הוא הביא יונים לבסיס ובנה להן שובך. הוא טיפל ביונים באהבה רבה אבל נאלץ לוותר עליהן, כי הן היו מפגע תברואתי. אריק לא ויתר על פינת-חי בבסיס. הוא בנה בעצמו ברכת דגים קטנה, כדי לגדל בה דגי נוי. גם קקטוסים שתל אריק בבסיס וצמחים מסוגים שונים. מדי יום ביומו הוא היה משקה אותם, ודואג שייקלטו בתנאי המדבר הקשים. אחר-כך, כשעברה היחידה לבקעת הירדן, הביא אריק לבסיס שבעה ברבורים ויצר למענם "אגם קטן". הוא קיבל אישור מיוחד להביא אדמה מנהלל, ושתל דשא סביב האגם. כך יצר אריק פינת נוי נעימה לכל אנשי הבסיס. לאחר שסיים את שירותו בצה"ל, השתחרר אריק בדרגת סמל וחזר למושב. הוא התקבל כחבר "עובד ציבור", והתמסר לענף הפלחה. חברי המושב זוכרים את אריק "רכוב על גבי מכונה גבוהה, יוצא עם שחר אל השדות, זוהר כולו לקראת יום עמל על פני הניר. הלוך ושוב, הלוך ושוב בחריצות, בדייקנות ובמסירות. ובערב בשובו הביתה… מזהירות שתי עיניים טובות, וחיוך רחב שפוך על פניו היגעים. הוא היה מאושר ואנו אהבנו אותו כך, את בן האדמה הזאת, את בן הכפר הזה, את בן העמק הזה". (מדברי מנהל בית-הספר ליד הקבר הפתוח) באחד מימי ראשית הקיץ בשנת 1982, בשעת ערב מאוחרת, כאשר שב אריק מריסוס הכותנה, המתין לו צו גיוס. הוא נקרא להצטרף ליחידתו במלחמת לבנון. במהלך הקרבות, במרחק כ3- ק"מ מאגם קרעון נפגע הטנק שבו נהג והוא נפל בקרב ביום י"ט בסיוון תשמ"ב (10.6.1982). הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין של מושב נהלל, יומיים לאחר שמלאו לו 23 שנים. הוא השאיר אחריו הורים ואחות. במכתב תנחומים, שכתב אחד מחבריו אל ההורים, נאמר: "חדוות העבודה וטוב הלב השופע ללא מעצור היו מסימניו המובהקים. אם יכול להיות אדם שמתקיים בו הפסוק 'שלא על מנת לקבל פרס' הרי זה אריק".