יעקב, רזי (“יענקל’ה”)

בן סלים וג'מילה. נולד בשנת תרצ"ו (1936) בעיר בצרה שבעירק. בחוץ לארץ למד בבית ספר יסודי ובשתי כיתות של בית ספר תיכון ולאחר מכן, בשנת 1951, עלתה המשפחה לארץ. עם בואו לארץ עבד ביהלומים. לצה"ל גויס באוגוסט 1954 והשתתף במערכת סיני. לאחר מכן היה יוצא לשירות מילואים בהיקראו. היה מאד שקט מטבעו וטוב לב. מעולם לא הרע לאיש. מייד לאחר שחרורו מצה"ל נשא אשה והתחיל להקים משפחה מתוך תקווה להתקדם בעבודת ליטוש היהלומים. הוא אהב את משפחתו אהבה עזה ולאחר חזרו הביתה ונח מעט מעמל היום היה יוצא לטיול עם הילדים ברחובות נתניה, מקום מושבו. ערב מלחמת ששת הימים נקרא שוב להתייצב לדגל והפעם אמר: "זו איננה מערכת סיני; מלחמה גדולה היא. אי אפשר לדעת אם אחזור ממנה" – והבעת פניו העידה שלבו ניבא לו שלא יחזור עוד. ואמנם כן היה, כי ביום השני לקרבות של מלחמת ששת הימים, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), נפל יעקב בקרב שנערך ליד ג'נין; הוא היה איש חיל ההנדסה. הזחל"ם של מפקד מחלקתו, אשר נע בחוד הפלוגה לחילוץ נפגעים, נפגע על ידי תותח של טנק האויב וכך מצא רזי את מותו. הניח אשה ושני ילדים. הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי בנהריה ולאחר זמן הועבר למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בנתניה. ב"תהילת נצח לבני נתניה שנפלו על משמרתם" הוקדש לו עמוד ובו מובאים דברים עליו ופרטים מחייו.