יעקב, מרדכי

בן שולמית וחיים, נולד ביום כ"ט באב תשי"ח (15.8.1958) בראש-העין. הוא היה בן למשפחה מרובת-ילדים, שעלתה מתימן בשנת 1949. למד בבית-הספר היסודי "אוהל משה" בראש-העין, והמשיך ללמוד בבית-ספר מקצועי במגמת נגרות. מרדכי היה נער עליז, חסון בגופו ואיתן ברוחו. בגיל צעיר יצא לעבוד, כדי לעזור בפרנסת משפחתו. היה פעיל בעיירה, מעורה בחיים החברתיים ואהב לעזור לזולת. כצייר מוכשר קישט את קירות בית המתנ"ס בראש-העין. הוא שאף ללכת בעקבות אחיו הבוגרים ממנו, ששירתו בצה"ל ביחידות קרביות. לשם-כך התאמן בשקידה כדי לשפר את כושרו הגופני. במאי 1976 התגייס לצה"ל ושירת בחטיבת גולני. הוא עבר אימוני טירונות וקורס נהגות והצטיין כחייל ביחידתו, שבה מילא תפקיד מקלען. בינואר 1979 הועלה לדרגת רב"ט. בקיץ 1979 השתחרר משירות חובה, והמשיך לשרת במילואים. הוא אהב את יחידתו ואת החיים בשירות. את סמל גולני צייר על קירות בית-הוריו, ואפילו על חולצתו האזרחית. בכל לבו היה קשור למה שסימלה בעיניו החטיבה. כשפרצה מלחמת שלום הגליל וצו הקריאה בושש להגיע אליו, הזדרז ויצא לחפש את יחידתו, שכבר הייתה מגויסת ולחמה בלבנון. הוא נסע בטרמפים ומצא את חבריו, שלחמו בגיזרה המזרחית. ביום י"ז בסיוון תשמ"ב (8.6.1982) נסע בנגמ"ש באיזור שבין הליטני והחצבני. פגז שנפל בקרבתו פגע בו והרגו. בן 23 היה במותו. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית-הקברות בראש-העין. השאיר אחריו הורים, ארבעה אחים ושלוש אחיות. שר הביטחון אריאל שרון כתב עליו במכתב תנחומים למשפחתו: "רב"ט יעקב מרדכי נתן את חייו למען מולדתו. הוא נפל ליד חרוץ-אל-ביר שבלבנון. שירת בגדוד של חיל-הרגלים. היה חייל מצטיין, אהב את יחידתו ואת חבריו לשירות. כל מי שהכירו אהבו". מפקד יחידתו כתב: "מרדכי נפל בהיותו לוחם ביחידה, שחשה היטב את ירי התותחים על אצבע הגליל, ועמדה בפקודה להשמידם. הוא שירת נאמנה ובמסירות רבה".