יעקב, ישראל (“שרוליק”)

בן משה ושרה. נולד בשנת תש"ה (1945) בעירק ובשנת 1950 עלה ארצה עם בני משפחתו. ישראל התחיל את לימודיו היסודיים בפרדס חנה אולם לאחר שנה הכניסו אותו הוריו ל"ישיבה" בגלל מצבם הכלכלי הקשה באותה תקופה. כעבור זמן מה השתפר מעט המצב והוא המשיך את לימודיו בבית הספר היסודי. כאשר סיים את לימודיו היסודיים יצא ללמוד בבית הספר הימי "מבואות ים", אולם שוב הורע מצב המשפחה והוא נאלץ לחזור לביתו כדי לעזור לאביו בפרנסת המשפחה. הוא עבד ולמד מכונאות רכב במפעל "איטונג" ואת התיאוריה של המקצוע למד פעם בשבוע בבית הספר "נעורים" בנתניה. בזמן עבודתו ב"איטונג" קיבל משכורת זעומה ואז החליט לעזוב את עבודתו ויצא לעבוד בקטיף בפרדס כדי להשתכר יותר כסף ולעזור לאביו. אך אביו לא הסכים שהוא יפסיק ללמוד מקצוע. ישראל גדל בעוני וקיבל יסורים באהבה ובשלווה. הוא דאג לחינוכם של אחיו וכן עזר להם בהכנת שיעוריהם. ישראל גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1963 והתנדב לשרת בחיל הים. חבריו לעבודה ידעו על מצבו המשפחתי וקיוו שבשעה שיסתיים שירותו הסדיר יחזור לעבוד במפעל אך ישראל לא רצה לעזוב את הצבא והצטרף לצבא הקבע בראשית פברואר 1966. הוריו התנגדו לכך, אך הוא אמר: "אם לא אני – מי?" בזמן חופשותיו חיפש ומצא עבודה כדי שלא לבטל את זמנו. בזמן שירותו בצבא הכיר את מי שעתידה להיות אשתו והחליט להתחתן אתה. בזמן שירותו בצבא הקבע חסך מעט כסף להוצאות החתונה. אחרי החופה הודיע להורים שהוא מועבר מחיפה לבסיס באילת. בימי שירותו הגיע לדרגת רס"ל. ביום י"ז בשבט תש"ל (24.1.1970), נפל בעת מילוי תפקידו בחילוץ משאית התחמושת באילת, והובא למנוחת עולמים בבית הקברות בפרדס חנה. הניח אישה (בחודש השביעי להריונה). לאחר נפלו נולד הבן, ששמו נקרא על שם אביו