יעקב, יוסף

בן גיטל וישראל, נולד ביום ט"ז באייר תרפ"ה (10.5.1925) בכפר שבצפון טרנסילבניה, רומניה, למשפחת חייט יהודי ברוכה בחמישה בנים ושתי בנות. הוא סיים בית-ספר יסודי ולמד מלאכה כשאר האחים. בשנת 1940 הוחזר החבל להונגריה ובשנת 1944 עם הכיבוש הגרמני של הונגריה הובלה כל המשפחה, בתוך שאר היהודים, למחנה-ההשמדה אושוויץ. יוסף ואחיו הופרדו מהמשפחה ונלקחו למחנה-עבודה ונתנסו בעבודת-פרך וברעב. עם התקדמות הרוסים הובלו מערבה, למחנה דאכאו, ומשם – למילדורף. יוסף חלה בטיפוס ואחיו טיפל בו במסירות נפש לבל יילקח לחיסול. זמן מועט לאחר שהחל להבריא שוחרר על-ידי הצבא האמריקני, חזר לכפרו, יצא משם ב"נתיב-הבריחה" וחזר למערב. יוסף העפיל ארצה במרס 1946 באונייה "תל-חי". הוא נקלט באשדות יעקב והחל מתערה בחברה ובעבודה. בחודש פברואר 1948 גויס לגדוד "ברק" בחטיבת "גולני" והשתתף באבטחת הדרך מעמק- הירדן לחיפה, בפעולות-גמול בסביבה, בקרבות בית קשת ונצר א-דין שליד טבריה, ובאחרונה בקרב לכיבוש מחנה-ההסגר בצמח, שם נפל ביום י"ב בניסן תש"ח (21.4.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות באשדות יעקב. דפים לזכרו הוקדשו בספר "חללינו" של קיבוץ אשדות יעקב.