fbpx
יעקב, אביהוא (קלונימוס)

יעקב, אביהוא (קלונימוס)


בן גדי וברניס. נולד ביום ו' באדר א' תשל"ח (13.2.1978) בכפר חסידים, בן רביעי למשפחה חקלאית. את לימודיו החל בבית-הספר היסודי הממלכתי-דתי "כפר חסידים", והמשיך לחטיבת-הביניים ב"כפר הנוער הדתי" שביישוב. אביהוא היה בחור ג'ינג'י מוצק בעל חיוך רחב וכובש, עיניים חמות ורגישות, הליכה כריזמטית ובטוחה, תמיד דרוך ונכון לעשות ולסייע. בדומה לאחיו הבוגרים, נטל חלק בעבודות המשק החקלאי תוך שהוא מנהל חיי חברה ערים, מקדיש זמן לטיולים ולריצה ופעיל בסניף "בני עקיבא" שבכפר – תחילה כחניך, ולימים – כמדריך. מתוך שאהב את הצבא ורצה לממש עצמו בדרך זו, התעקש אביהוא להמשיך את מסלול לימודיו בפנימייה צבאית. שאיפתו לא נתגשמה בקלות, אך בעקשנותו הרבה התקבל לבסוף למכללה הקדם-צבאית לפיקוד "אור עציון". וכך, מדי שבועיים, נראה הג'ינג'י הקטן לבוש מדים וסוחב תיק ענקי בדרכו לעוד שבועיים סוערים בפנימייה. במקום זה נתגבשה אישיותו. את חוכמת החיים שצבר הפנים היטב. במכתב שכתב לאחותו זהר, בצאתה ללימודים באולפנא, התווה אביהוא קווי התנהלות וחשיבה ברורים ופרס את משנתו האופטימית על החיים: "…לעולם, לעולם, לעולם, אל תאמרי דבר רע על מישהי מהשכבה או בכלל – אל תעבירי ביקורת על אף אחת אלא להיפך: תמיד תגידי מלה טובה על אנשים, גם אם את לפעמים חושבת כמו שאר הבנות… צריך לקחת דברים בקלות ובפרופורציה ואת זה תלמדי מטעויות שלי, זאת אומרת שגם אם דברים לא מסתדרים בצורה שבה רצינו שיסתדרו, תראי שהזמן מרפא הכל ובסופו של דבר את תמיד תהיי מרוצה… תמיד תשאירי מקום מסוים שהגעת אליו, טוב יותר מאיך שהיה קודם. זאת אומרת, שתמיד תשפרי ולא להפך… גם השעה הקשה ביותר היא רק שישים דקות." אביהוא התגייס לצה"ל בראשית חודש אוגוסט 1996 והתנדב ליחידת העילית "שייטת 13" – הקומנדו הימי. לאחר סיום המסלול המפרך ביחידה יצא לקורס קצינים, ושב לשייטת כמפקד על צוות לוחמים. לפני כניסתו לתפקיד הגדיר לעצמו מספר מטרות: להיות צוות מוביל ביחידה; להשתתף כמה שיותר בפעולות מבצעיות; לחנך לערכים ולאהבת הארץ ולהקנות ידע וחיבה למסורת ישראל. ואכן, את כל מטרותיו הגשים עד האחרונה שבהן; אביהוא דאג לשיעורי ציונות ויהדות כדי שחייליו ידעו על מה הם נלחמים, השתתף בעשרות מבצעים נועזים שרבים מהם נותרו עלומים, ורכש את אמונם והערצתם של מפקדים ופקודים. בדרכו הייחודית ידע אביהוא לקרב ולמשוך את חייליו לעולמו הדתי. כך קרה, שבחופשת פורים הגיעו כל חברי צוות הצוללנים לבית-הכנסת שבכפר חסידים להשתתף בקריאת מגילת פורים, לקראת חג הפסח נסעו יחדיו לצפת ללמוד ולהתנסות באפיית מצות, וביום ירושלים יצאו לטיול מודרך ברובע היהודי שבעיר העתיקה. במהלך שירותו בשייטת ביטא אביהוא את רצונו לצאת לצבא "הגדול", ללמוד את דרך פעולתו ולקחת חלק במשימותיו, ולפיכך הציע למפקדיו לצרף את יחידתו לפעילות המתבצעת בערים הפלסטיניות. הצעתו יוצאת-הדופן נתקבלה, וכך החלו חיילי השייטת להתאמן ולהשתתף בלוחמה בשטח בנוי. במרוצת הזמן ומכורח הנסיבות נאלץ אביהוא להיפרד מהשייטת, לא לפני שהעניק לכל אחד מהלוחמים בצוותו עותק של "מסכת אבות", ובהקדשה לספר כתב: "בין האימונים והפעילויות תמיד היה חשוב לי להדגיש ולהדריך לערכים אישיים ולדרך ארץ. ספר זה, שהוא אחד מ-42 מסכתות, שונה משאר המסכתות ואינו עוסק בענייני הלכה, אלא כולל בתוכו ענייני מוסר, דרך ארץ ומידות טובות." את תקופת שירותו בשייטת סיכם מפקדו: "אביהוא מסיים תקופה של שנה כמפקד צוות, שאותה ביצע בהצטיינות, תוך הובלת צוותו להישגים הן בתחום הנורמטיבי והן בתחום המבצעי-מקצועי… אביהוא קצין איכותי בעל יכולות גבוהות בתחום המנהיגות המבצעית" אביהוא הוצב בחטיבת גולני – תחילה כסגן מפקד פלוגה ובהמשך – כמפקד פלוגה. הדרך החדשה לא היתה קלה עבורו והוא נאלץ להתמודד עם צורת חשיבה שונה ודפוסי עבודה אחרים, ואולם בעיניו, השירות בגולני היה האתגר האמיתי. אביהוא סבר כי בהדרכה נכונה יכולים חיילי החטיבה להפוך ללוחמים טובים ומקצועיים ברמה שאינה נופלת מזו של לוחמי השייטת. מטרתו המוגדרת היתה "להרים פלוגה שתוביל ותנצח בכל משימה", בדגש על האחריות האישית המוטלת על כל חייל לשמור על מקצועיות, ערכיות ומשמעת מבצעית. כדרכו, התמיד להנחיל לפקודיו את סולם הערכים שלאורו התחנך. הוא קנה מכספו ספרי מורשת לחייליו ובכל יום-הולדת הניח ספר מתחת לשמיכה של החייל, בצירוף כמה מלים אישיות. לתפקידו האחרון – מפקד פלוגת החוד בגדוד 51 (גדוד "הבוקעים הראשון") – מונה אביהוא שבועות ספורים לפני נפילתו, כשנקרא להחליף את מפקד הפלוגה, סרן רועי גרינוולד, שנפצע. אביהוא פיקד על הפלוגה הרובאית לכל אורך מבצע "חומת מגן", כשהוא מוביל את חייליו בכל ערי הגדה – בטול כרם, בקלקיליה, בחברון ובג'נין. ראשון הלך וראשון פרץ לכל מקום, רץ מול אש צולבת כדי להציל חיילים שנפגעו וחירף את נפשו ללא הרף. במבצע אישי נועז וקשה חילץ אביהוא את גופות לוחמיו אשר נחטפו על ידי פלסטינים, ומעידים חבריו: "אביהוא לא היסס לרגע, הוא זרק מעליו את האפוד ורץ לחלץ את החטופים המתים אותם נשא על גבו למקום מבטחים, זה היה אביהוא." גם במצבים הקשים ביותר, כמו בתקופה שבה נהרגו חיילי המילואים בג'נין, הנהיג אביהוא את חייליו באומץ ועודד אותם להמשיך להילחם ולא להישבר, תוך שמירה קפדנית על ערכי לחימה מוסרית. בקסמו, הצליח לסחוף אחריו ולהוביל והיווה דוגמה אישית של לוחם תמידי, ולעתים נאיבי, למען הצדק והשוויון. רבות היו תעודות ההצטיינות וההוקרה שזכה בהן עוד בחייו, אך אביהוא היה ענוותן ואף הסתיר את דבר קבלת אות ההצטיינות שהעניק לו ביום העצמאות תשס"ב אלוף פיקוד הצפון. אביהוא נפל בקרב בשכם ביום כ"א באייר תשס"ב (3.5.2002). פלוגתו כיתרה בניין בשכם שבו היו מעבדות נפץ ומבוקשים מארגון החמאס שהתכוונו לבצע פיגוע התאבדות בישראל, ובהם המחבל האחראי על הכנת מטען הנפץ שהופעל בפיגוע במלון "פארק" בנתניה. בבניין היו אזרחים בקומות העליונות; דלת הכניסה היתה נעולה והיא עוררה חשד שמאחוריה מסתתרים המבוקשים. לבנת החבלה שהופעלה לא הפילה את הדלת וחלקה נשאר עומד על כנו. כדי שלא לסכן את החיילים ולא לפגוע באזרחים, התקרבו המג"ד ואביהוא לדלת, אך אז נפגעו מצרור שנורה לעברם מתוך הבית. אביהוא נפצע אנושות והובהל במסוק לבית-החולים "שיבא" בתל השומר, שם נפטר מפצעיו. מפקד הגדוד, סגן-אלוף אופק בוכריס, נפצע באורח קשה וחייל נוסף נפצע קל. אביהוא לא זכה להתעדכן בתוצאות הפעילות, שבמהלכה פרצו חיילי גולני לתוך הדירה והרגו את שני המחבלים, פוצצו את מעבדת הנפץ ומכונית עמוסת כלי נשק ותחמושת ועצרו את אנשי החמאס בטרם הצליחו להוציא לפועל פיגוע נוסף. אביהוא היה בן עשרים-וארבע במותו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בכפר חסידים. הותיר הורים, שני אחים – אמיר ודעאל ושלוש אחיות – הדס, זהר וחן. לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סרן וכן הוענק לו ציון לשבח על הצטיינותו במבצע "חומת מגן". בימי ה"שבעה" שלחו הוריו של אביהוא ברכת חיזוק לראש הממשלה דאז, אריאל שרון, ששהה בשליחות מדינית בארצות-הברית, וכך כתבו: "בעקבות נפילתו של בננו אביהוא ולאחר הלחימה הקשה שהיתה לפלוגתו ולו בגזרות השונות ובפרט בג'נין, והתגובות הקשות בעולם על לחימה זו, ברצוננו לידעך בשלושה פרטים מני רבים על אודות בננו אביהוא: (1) באפודו נמצא תמיד דגל ישראל. (2) בזמן הלחימה בג'נין (כידוע בלחימה בג'נין פלוגתו היא-היא הלוחמת) היו באפודו סוכריות לילדי הפליטים. (3) בסיום הלחימה בג'נין הוא העמיד את פלוגתו במעגל ושאל שתי שאלות: א. אם יש חיילים שלקחו מזכרות מהפליטים, שיעברו למרכז המעגל. ב. אם יש חיילים שקשקשו על הקירות, הם לא ישתתפו בפעילות המבצעית הבאה – וכך היה". תת-אלוף אלעזר שטרן, קצין חינוך ונוער ראשי, פירסם את מכתבם של ההורים באיגרת מאי 2002 של "דבר לשטח" וכן באתר האינטרנט של חיל החינוך והנוער, והוסיף: "ממכתבם של ההורים לראש הממשלה, המבוסס על סיפורי מפקדיו, חייליו ורעיו של אביהוא, עולה ומצטיירת דמותו יוצאת הדופן של קצין צעיר, ערכי וכריזמטי, שהיה עוד בחייו מופת לקצין ואדם. רצינותו ודבקותו במשימתו, בלחימה וביומיום, הן שסחפו מפקדים וחיילים למעשי גבורה ומופת שבזכותם ניצלו חיים. במידה רבה נתגלמו ברב-סרן אביהוא כל הטוב, היפה והנאצל שבלוחמי צה"ל ומפקדיו: דמותו היא שילוב של אהבת מולדת, מופת של לחימה ופיקוד, מסירות ללא גבול, רעות, טוהר הנשק, מוסריות, רגישות, אנושיות והכרה עמוקה בצדקת מאבקנו." הרמטכ"ל דאז, רב-אלוף שאול מופז, כתב למשפחה: "אביהוא תואר כמפקד אמיץ ומקצועי, אשר התנדב ראשון לכל משימה. מפקדיו מעידים עליו כי היה קצין נערץ ביחידה, דוגמה ומופת לחיקוי והשראה. הוא התאפיין ברגישותו כלפי חייליו, ובשל כל אלו זכה באהבתם. הלב דואב על מותו של קצין מוכשר ואדם נפלא, אשר היה מעמודי התווך של היחידה." כתב רב-סרן יניב עשור, ממלא-מקום מפקד היחידה: "בזכות אישיותו הנערצת ומנהיגותו הסוחפת, ליכד אביהוא והוביל את הפלוגה בכל המבצעים. אביהוא נהרג בשכם במהלך פעילות מבצעית באופן המאיר את אישיותו – תמיד בראש חייליו, עז כאריה וקל כאיילה. תמיד נזכור את טוב לבו השופע, החברות והרעות שאיפיינו אותו, את הנתינה המופלאה והרגישות לחייליו, את החיוך הכובש והעיניים החמות. מורשתו של אביהוא, אישיותו, מנהיגותו, אומץ לבו ואהבתו לארץ ולעם, יהיו נר לרגליהם של מפקדי החטיבה וחייליה." במלאות שלושים יום לנפילתו, נשאה מירב, גיסתו של אביהוא, דברים לזיכרו, בשם המשפחה: "בשלושים הימים האחרונים שמענו סיפורי גבורה מדהימים על אביהוא… אביהוא שלנו המשפחתי – לא היה שונה בהרבה: הוא תמיד רץ ראשון לעזור, תמיד הציע את כל מה שהיה לו ותמיד ניסה לעשות הכל – שלכולם יהיה טוב… וכמו אבן המושלכת לנהר ומייצרת סביבה מעגלים רבים – כך גילינו שאביהוא יצר סביבו מעגלים רבים ומגוונים. ועכשיו – אנחנו מתמודדים עם מציאות חדשה ולא מוכרת, של חיים בלעדיו… אנחנו מקווים שרוחנו לא תישבר, כי אנחנו בטוחים שאביהוא היה רוצה שנמשיך לחיות, לגדול ולגדל." העיתונות הכתובה והאלקטרונית סיקרה בהרחבה את האירועים בשכם וכתבות רבות נתפרסמו על אביהוא והאירו את דמותו. ממכתבי הפרידה הרבים שנתקבלו לאחר נפילתו עולים מידת ההשפעה העצומה של אביהוא על חייליו והחותם העמוק שהותיר בליבם של כל מי שנקרו בדרכו. כתבו חבריו לשייטת 13: "הישירות, הכנות והאמיתיות שאיפיינו אותך, האומץ והיכולת להגיד כל מה שחשבת וגם לשאת בתוצאות ובמחיר, היוו את סימן ההיכר שלך. הנחישות והדבקות שלך הם שגרמו לך להצטיין ולהוביל בכל שלב ובכל פרק בשירותך הצבאי. אביהוא זה קודם כול בן אדם וחבר שמרגיש ורואה הכל, ושותף להחלטות, לסודות ולסיפורים של כולם, שתמיד נמצא בשביל לתת תשובה או עצה. אביהוא, נוח בשלום על משכבך, אנחנו נזכור אותך תמיד." כתבו חייליו לצוות בשייטת: "… היו לנו הרבה קצינים וכולם טובים, אבל אביהוא יותר מכולם עשה מאיתנו צוות מגובש, השריש בנו ערכים, אהבת הארץ, המון אנושיות, ולמה שהגענו – זה המון בזכותו… תמיד נשאף לתרום יותר ולעשות את הכל טוב יותר, או בקיצור – פשוט נמשיך הלאה בדרכך שלך. לעולם לא נשכח, צוות אביהוא." באזכרה שנערכה במלאות שנתיים לנפילתו קראה מיכל, הגיסה, דברים שכתבה: "אביהוא ניחן בלב טוב ורגיש. בדרכו המיוחדת מילא אותנו באהבתו – אהבה חסרת תנאים, זמנים, ומעורבות בכל הפרטים… כאשר אני מסתכלת על המשפחה שלנו אני מבינה איזו מתנה אביהוא העניק לנו – וזה הביחד. באהבתו הגדולה לכולנו, נוכחנו להבין עד כמה כל אחד ואחד היה יחיד ומיוחד עבורו והמשפחה כולה היא יחידה אחת שלמה. היום זה הכוח שלנו להמשיך בעוז קדימה" באותו מעמד דיבר איתן, חבר מהשייטת, ואמר: "אביהוא היה אדם עם מורכבות פנימית נדירה של אהבת אדם, ידיעה של טוב ורע, ומצפון אישי בלתי מתפשר. תכונותיו התמזגו יחד לעוצמה אשר זהרה למרחוק והאירה את הסובבים אותו. אני נשען בביטחון על מצפונו, אותו זכיתי להכיר, ומשתמש בו כמורה דרך שלי בהחלטות יומיומיות. והדרך של אביהוא היא פשוטה ביותר: עשה את המעשה אשר אתה יודע כי הוא הנכון והצודק לעשות… עשה מעשה טוב לסביבתך, ובצורה כזו או אחרת הטוב יחזור אליך. הנר שלך אביהוא, עדיין בוער." אוהביו של אביהוא הפיקו סרט ששודר ביום הזיכרון תשס"ו בערוץ 2 ובו מספרים על אביהוא קרובי משפחה, חברים, מפקדים ופקודים

דילוג לתוכן