יעקבי, צבי

צבי, בן חנה ומיכאל, נולד ביום י"ד באלול תשי"ב (4.9.1952) בירושלים. הוא החל את לימודיו בבית-הספר היסודי-דתי "חורב". לאחר שעקרה המשפחה לרמת-גן, למד בבית-הספר היסודי-דתי "סגולה" בבני-ברק. הוא המשיך ולמד בבית-הספר התיכון העירוני-דתי ברמת-גן ולאחר שמשפחתו שבה לירושלים, סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון-דתי "מעלה". צבי גדל וחונך ברוח המסורת היהודית והאמונה באלהי ישראל. הוא היה תלמיד מצטיין, בעיקר במקצועות הריאליים – מתמטיקה, פיסיקה וכימיה. הוא היה בעל שיקול דעת נבון ובוגר, ובעל חשיבה יסודית ובהירה. מחברותיו הצטיינו בסדר מופתי ועבודותיו העידו על הבנת החומר ועל יכולתו לרדת לשורשם של דברים ולחקור את הבעיות לעומקן. צבי יצר קשרי ידידות ורעות עם חבריו ללימודים. תמיד היה מוכן לעזור לכל דורש והיה מקובל על חבריו שכן, למרות הצטיינותו בלימודים והישגיו המעולים, התנהג בצניעות והתרחק מפרסום. הוא זכה באהדת מוריו וחבריו בזכות האווירה הטובה שהשרה סביבו ובשל היותו טוב לב ונעים הליכות. הוא היה בעל חוש הומור מצוין וידע לשמח את מכריו ואת רעיו גם בשעות קשות של מתח. צבי היה בעל כישורים רבים והקדיש את זמנו הפנוי לעיסוק בתחומים שונים. המוסיקה הייתה אהבתו הגדולה. הוא החל לנגן בחלילית ואחרי-כן קנה מלודיקה בכספים שחסך. הוא למד במשך שש שנים נגינה בפסנתר אצל מורים פרטיים ושנתיים למד נגינה באקורדיון, באקדמיה למוסיקה על-שם "רובין" בירושלים. כשהיה בן שש-עשרה הופיע בפומבי בקונצרט, שערכה האקדמיה למוסיקה, וכמו כן ניגן במסיבת סיום הלימודים בבית-הספר התיכון. באותו זמן רכש גם גיטרה והחל עושה חיל בנגינה גם בכלי זה. הוא הרבה להאזין למוסיקה, הקליט ברשמקול שירים שאהב ואחרי-כן חיבר בפסנתר, עיבודים משלו לשירים אלה. צבי היה גם צלם מוכשר והקדיש זמן רב לצילום ולפיתוח תמונות. צילומיו נעשו מזוויות בלתי שגרתיות והעידו על ראייה מקורית ומיוחדת של דברים. הוא הרבה לטייל בארץ, ואת המראות שראה הנציח במצלמתו. בעיקר אהב את נופי ירושלים וסביבתה, אך גם אהב לצלם את מוריו ואת חבריו ללימודים. הוא השאיר אחריו אוסף גדול של צילומים מקוריים ומעניינים. צבי ידע להביע את חוויותיו ואת רגשותיו בציור וברישום. כשהיה תלמיד בבית-הספר התיכון נהג לרשום את דמויות מוריו וחבריו בקווים עליזים ומשעשעים. הוא נמנה עם חברי מוזיאון ישראל וביקר בתערוכות שנערכו שם. כמו כן הצטיין ביכולת רבה במשחק השחמט והקדיש זמן רב לקריאת ספריםולטיפול באוסף הבולים שלו. צבי אהב מאוד בעלי חיים (כלבים, חתולים ועוד) ואהבתו זו ניכרת בצילומיו, אשר רבים מהם מוקדשים לחיות שאהב. הוא היה חבר באגודת אכסניות-הנוער בישראל והרבה לסייר ולטייל בארץ. מעטים המקומות שצבי לא ביקר בהם. הוא התנדב לטפל בצעירים נכים במוסד "אלין" בירושלים, והקדיש הרבה מזמנו לכך. בפעילות זו התגלה כאדם היודע להגיש סיוע ביד עדינה ואוהבת ובלב חם. הוא השאיר אחריו עיזבון ספרותי עשיר ובו מאמרים באנגלית, שראו אור בעיתון "ג'רוזלם פוסט" וכן מאמרים בענייני השעה, שפורסמו בעיתון בית-הספר "מעלה". הוא רצה מאוד ללמוד הנדסת-חשמל באוניברסיטת "בן-גוריון" בבאר-שבע ואף התקבל ללימודים אלה. עוד כשהיה בשירות הסדיר בצה"ל החל לחזור על חומר הלימוד, כדי להיות מוכן כראוי לתחילת הלימודים. לדברי מפקדו ניצל כל רגע פנוי מאימונים כדי ללמוד, וכן שקד על הלימודים גם בחופשותיו הקצרות והמעטות. ימים מעטים אחרי יום-הכיפורים תשל"ד היה צריך לצאת לבאר-שבע, כדי להשלים את הכנותיו לתחילת שנת הלימודים, אולם לא זכה לכך. צבי גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1970 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות הוכשר לשמש כתותחן בטנק ונשלח לשרת בחטיבת טנקים בסיני. הוא היה חייל מסור ומילא בדייקנות ובשלמות את כל המשימות שהוטלו עליו. במאי 1973 הועלה לדרגת סמל. בראשית אוקטובר 1973 עתיד היה לסיים את שירותו הסדיר בצה"ל ולצאת לחופשה שלפני השחרור. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים הייתה יחידתו בקו החזית בסיני והשתתפה בקרבות הבלימה וההבקעה נגד המצרים. על צבי וחבריו הוטל לסייע לחיילי צה"ל שהיו נצורים במעוזים שעל גדת תעלת סואץ. במהלך דרכם נפגע הטנק שלו והוא עבר לנגמ"ש. לפנות בוקר ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973), יצא צבי בשיירה קטנה, שנעה על ציר "לכסיקון" לעבר "החווה הסינית". מטרת השיירה הייתה לחלץ את חיילי מעוז "טלביזיה", שביניהם היו פצועים רבים. השיירה נפגעה באש, שנורתה ממארב של חיילים מצרים. חיילי הנגמ"ש וצבי בתוכם יצאו להסתער על חיילי הקומנדו המצרים, שישבו במארב. בקרב זה נפגע צבי ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בהר-הרצל בירושלים. השאיר אחריו הורים, אח ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון.