יעקבי (פצנובסקי), יצחק-משה

בן חיה ושמואל, נולד ביום כ' באב תרפ"ו (31.8.1926) בלודז', פולין למשפחה ציונית. עלה לארץ עם הוריו בחודש ספטמבר 1936 ונתקבל לבית-הספר העממי "ביל"ו" בתל-אביב. אחר סיימו את לימודיו בבית-הספר היסודי המשיך ללמוד בגימנסיה "השכלה". בשנת 1945 עמד בבחינות-הבגרות של ממשלת ארץ-ישראל וקיבל תעודת-הצטיינות. במשך שנת 1946 עבד כמכונאי במוסך והכין עצמו לבחינות-הבגרות של אוניברסיטת לונדון. בחודש יולי 1946 נבחן וקיבל תעודת-בגרות של אוניברסיטת לונדון דרגה א'. במשך כמחצית השנה שימש כנוטר במשטרת הרכבות. בשנת 1947 התקבל לטכניון בחיפה. היה נער שקט וחרוץ וניכר בכשרונותיו המעולים. השקיע עצמו בלימודים ושאף להיות מהנדס טוב, כדי להביא את התועלת המרבית לקימומה של הארץ. היה אהוב על חבריו בגלל אופיו הטוב. עם פרוץ מלחמת-העצמאות הפסיק את לימודיו והצטרף לאחד מגדודי החי"ש בחטיבת "כרמלי", שהיה מורכב בעיקר מסטודנטים. הוא השתתף במערכת חיפה והיה בין מלווי השיירות בדרך זכרון יעקב-חיפה, בין כובשי העיר עכו ונטל חלק במערכת עמק בית שאן ובקרב על קיבוץ שער הגולן. יחד עם חבריו עלה להיאחזות בראש הנקרה. זמן קצר לאחר זאת יצא עם גדודו להתקפה על ג'נין. משהחמיר המצב בגליל המזרחי הועבר לחזית הצפון לבלום את ההתקפה הסורית הגדולה לעבר ראש פינה ונטל חלק פעיל ביותר בקרבות המרים שהתחוללו באזור. יצחק-משה השתתף בפשיטה שנערכה בשטח שמעבר לירדן. בליל ט' בתמוז תש"ח (16.7.1948) יצא עם חבריו להתקפה על חרבת ירדה. בהתקפת-הנגד הסורית סבלו אנשי היחידה אבידות חמורות ונאלצו לסגת. יצחק הושאר עם המקלע לחפות על הנסיגה ונפל בתפקידו זה. גופתו נתגלתה ליד משלט ירדה והובאה לקבורה בראש פינה. ביום כ"ה בכסלו תשי"א (4.12.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.