יעקבי, משה

בן אסתר וצמח, נולד ביום כ"ט בכסלו תרע"ט (3.12.1918) בעיר קונוטופ, פלך צ'רניגוב, רוסיה. אביו היה ציוני פעיל וחינך את בניו חינוך מסורתי. בן חמש היה כשעלו ההורים עם הילדים לארץ בשנת 1924, וכאן עברו עליהם שנים קשות בדאגה לפרנסה. בשנת 1925 החל ללמוד בבית-הספר "תחכמוני" בתל-אביב ואחר 8 שנים עבר לגימנסיה "נורדיה", בה למד עד שנת 1937. היה תלמיד טוב, חביב על חבריו. אהב ספורט שימושי ושחיה. עוד בהיותו בכיתה השנייה בגימנסיה הצטרף ל"הגנה" לתפקידי קשר ואחרי-כן עסק בהדרכה ובתפקידים אחראיים אחרים. לאחר שסיים לימודיו בגימנסיה בחר בעבודת הבנייה ובימי מלחמת-העולם השנייה עבד בהקמת ביצורים בארץ ומחוצה לה – בסוריה ובלבנון. משה הצטיין בעבודתו זו ועלה לדרגת מנהל-עבודה. לאחר שחזר אל ביתו עבד כפקיד אצל שלטונות המנדט, אך עבודה זו לא היתה לפי רוחו. בו בזמן השתלם בשיעורי- ערב לבניה וגמר את הקורס בהצטיינות ובשנת 1946 קיבל מטעם עיריית תל-אביב תעודת מנהל מוסמך לבנייה. הוא פרש מהפקידות ועבד בבניין עד פרוץ מלחמת-העצמאות. היה אדם צנוע, דואג מאוד למשפחתו, יודע להתהלך עם בני אדם, מבין לרוחם כאח וכרע טוב. בראשית 1948 התגייס למערכה, שירת בחטיבת "גולני" ונשלח לטבריה ולעין גב. משה השתתף בהגנת עין-גב ובקרבות על צמח. חזר לטבריה ויחד עם גדודו הועבר לכפר תבור. תחנת-חייו האחרונה – הקרבות נגד "צבא ההצלה" של קאוקג'י בסביבת סג'רה כחייל בפלוגה המסייעת של גדוד "ברק". בתפקיד קצין תצפית נפל ביום ד' בתמוז תש"ח (11.7.1948) ליד סג'רה, יחד עם מפקד המחלקה, כשפגז אויב פגע באחת מעמדות המטה. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.