יעקבי, יוסף
יוסף, בן חנה ז"ל ושמואל, נולד ביום ו' בסיון תשי"ד (7.6.1954) בתל-אביב. הוא למד בבית-הספר הממלכתי-דתי בתל-אביב והמשיך את לימודיו בבית-הספר המקצועי "הנגב" בתל-אביב, שם השתלם במקצוע טכנאי חשמל וטלוויזיה. יוסף היה בחור פיקח ועליז, אהוב על מקורביו ועל חבריו. תמיד ידע לשמוח ולצחוק, ובצחוקו הדביק את הסובבים אותו. הוא ניחן בתבונת-כפיים והיה לו כישרון בתחום הטכני – בעיקר בכל הקשור בחשמלאות, ולכן השכיל לתקן כל דבר פגום ולשפץ מכשירים ישנים. יוסף נודע בטוב לבו ובנכונותו לעזור לזולת. חבריו מזכירים תמיד כיצד נחלץ לעזור להם כשהיו במצוקה, בלי שנתבקש כלל. הוא הצטיין באדיבותו ובהליכותיו הנאות, והתנהגותו בבית ובחברה הייתה ללא דופי. הוא היה בן נאמן ומסור להוריו ודואג למשפחתו. יוסף גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1972 והוצב לחיל-השריון. לאחר סיום הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס נהגי זחל"ם, התמנה לנהג זחל"ם. הוא השתדל שלא להדאיג את אביו, שהתאלמן שלוש שנים לפני שבנו גויס לצבא, הקפיד לכתוב הביתה והשתדל להרבות בביקורים בבית. בחופשותיו נהג לעזור בבית, לאביו ולאחיו הצעירים. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים היה יוסף עם יחידתו בקרבת מיצר הגידי. בצהרי יום-הכיפורים, י' בתשרי תשל"ד (6.10.1973), נפגע בהתקפת מטוסים של האויב על כוחותינו, ונהרג במקום. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בחולון. השאיר אחריו אב, שלושה אחים ושתי אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "אנו, רעיו של יוסף ז"ל, זוכרים את אומץ לבו ומסירותו. עד רגעיו האחרונים דבק במשימה, ולא נטשה". אביו תרם לזכרו פרוכת לבית-הכנסת.
