יעקבזון, דוד

דוד, בן קדן ודניאל, נולד ביום כ"ז בשבט תשי"ג (13.2.1953) ביפו. הוא סיים את לימודיו בבית-הספר היסודי "שבטי ישראל" ביפו והחליט שלא להמשיך ללמוד בבית-ספר תיכון. בבעלות אביו היה מפעל ליצור נעליים ודוד החל לעבוד במפעל ולעזור לאביו. שלוש שנים עשה שם, רכש מקצוע והשתכר למחייתו. דוד אהב ספרות ואת רוב שנות הפנאי שלו הקדיש לקריאת ספרים. הוא היה חברותי ותמיד היה מוקף ידידים, שאהבוהו ונהנו להיות במחיצתו. הוא היה פעיל בחברה, ארגן טיולים ומסיבות ונהג לצלם כל מיני אירועים חשובים במצלמתו. דוד היה נער בריא, חסון ויפה תואר. כל ימיו היה בן מסור ונאמן להוריו ושמר על קשר הדוק עם משפחתו גם בעת שירותו הצבאי. סמוך למועד גיוסו לצה"ל החליט לעבור קורס נהגות קדם-צבאי ובסיומו הוסמך כנהג וקיבל רשיון נהיגה בדרגה ג'. דוד גויס לצה"ל במאי 1971 והוצב לחיל השריון. לאחר סיום הטירונות נשלח לחטיבת שריון ושימש שם בתפקיד נהג משאית. רוב תקופת שירותו עבר עליו בדרום הארץ. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים הייתה יחידתו ברמת הגולן ודוד, שהשתתף בכל הקרבות והמשימות שהוטלו על היחידה, יצא בשלום מן המערכה. חבריו ליחידה העידו שבעת הקרבות, כשנתפשו ידידיו לבהלה ולא יכלו לתפקד כהלכה, הוכיח דוד שהוא חייל למופת, עזר לכולם ועודד את הזקוקים לעזרה, למרות שראה את ידידיו הטובים נופלים לידו בקרבות. במחצית כסלו תשל"ד נפצע דוד בעת מילוי תפקידו בדרום רמת-הגולן. במשך שלושה שבועות ניסו הרופאים להצילו, אך ביום ד' בטבת תשל"ד (29.12.1973), נפטר. הוא הובא למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית בית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו הורים, אחות ואח. לאחר מותו הועלה לדרגת סמל. משפחתו השתתפה בהקמת חדר מורשת לזכרו ולזכרחיילי הגדוד שלו, גדוד 82, ובהוצאת ספר "יזכור" לחללי הגדוד שנפלו במערכה.