יעיר, בצלאל

בנם-בכורם של דויד וחנה, חברי קבוצת יבנה אשר עלו בצעירותם מגרמניה. נולד ביום ט"ו באלול תש"ז (31.8.1947) בקבוצה. שנות ילדותו היו לגביו שנים קשות בגלל קונפליקטים חריפים עם בני סביבתו, כי רגיש היה לכל, פגיעה בכבוד משפחתו ובכבודו הוא. כאשר סיים את בית הספר היסודי בקבוצה המשיך בכיתה ט' ולאחר מכן התחיל לעבוד בענפים שונים בחקלאות. הוא התמסר לאדמה אשר אהב ועבד בנפש חפיצה ובאהבה רבה. בצלאל מטבעו לא יכול היה לראות חבר בצרה בלי שייחלץ לעזרתו. הוא קם והגן על החלש ולא פעם היו מקרים שבשעה שחברו המובס ספג מכות היה גם בצלאל פורש הצידה ופורץ בבכי. העזרה לחלש התבטאה בו גם בעזרה לבחורה בשאתה את מזוודותיה הביתה. נוסף לכך ידע בצלאל לשמור תמיד על העקרון המוסרי הגדול של דאגה לכלל – ואולי לפני הדאגה לפרט. המרץ והיזמה נתגלו בו בכל עת ובכל מצב בעבודה למען הכלל. שעות העבודה היו נמשכות אצלו בלי סוף וכשהיה חוזר, עייף ורצוץ, מן השדה היתה ראשית מחשבתו – משפחתו והחברה. את הוריו ואחיו זיכה בביקור ערב קצר ואז היה מתפנה לבלות בחדרי חבריו. נוסף ללחימתו למען הכלל ידע בצלאל ללחום למען התפתחותו האישי והציב בפניו משימות קשות שבהתגברו עליהן בכוח רצונו בא על סיפוקו. אבל גם בשטח הרוחני ידע להשקיע את כוחו ורצונו: עייף היה לאחר יום עבודה ובכל זאת היה סר ל"ישיבת כרם דיבנה" לשם קביעת עיתים לתורה והתמסר ללימוד "הדף היומי" בתלמוד. הוא שמח על כך ולא רק מפני שהוא עצמו מצא סיפוק בזה אך מתוך ידיעה שלימוד הגמרא יביא נחת גם להוריו. את המסגרת המחייבת של בית הספר לא אהב ביותר ובעצמו מצא את הדרך אל עולם הרוח והתעניין בשטחי לימוד שונים – כגון: טבע, גיאוגרפיה והיסטוריה. גם ספרות אהב והיה מתעניין בה – כגון בשירי ביאליק טשרניחובסקי ואחרים. אף מיצירותיהם של הסופרים בני דורו אהב. בכל העולם הרוחני הזה הרגיש שיש משום הרחבת אופקיו ועיצוב דמותו. בהגיעו לגיל ט"ז נעשה פעיל במחנות הקיץ שבמרחבי השדה, התמסר לטיולים השנתיים של תלמידי המשק ולמסעותיה של תנועת "בני עקיבא", אשר אליה השתייך, להגנת הטבע ולידיעת הארץ. יש שאחרי טיול היה יושב בחדרו ו"מגדיר צמחים" בידיו לשם עיון בפרחים. באוגוסט 1965 הגיע הזמן לגיוסו לצה"ל ואחרי הטירונות מצא את דרכו ישר לביתן הצנחנים – זו הדרך הטבעית לו. אחרי סיום הטירונות הגיע קורס הצניחה והוא לא היסס – וצנח על אף רגלו שלא הבריאה עוד לגמרי מן השבר שאונה לו כתוצאה מתאונת עבודה. לבסוף הגיע הביתה וכנפי צנחן הבהיקו על חזהו. אך לא רק בהן התגאה בצלאל כי אם גאה היה על שמירת מצוות גם בתנאי שדה חמורים, כגון על הנחת תפילין גם כשהזמן דחק והתנאים היו קשים. בצלאל הכיר וידע איך לייצג בכבוד את החינוך הדתי שניתן לו. הוא נשלח לקורס מ"כ, סיים אותו בהצלחה וכמפקד היה פופולרי בכל מקום ותמיד נמצא במרכז העניינים. בחיל קרבי עזר לבצלאל חוש ההומור שלו וכושרו לחיות בצוותא עם חיל פקודיו. התנהגותו המוסרית דתית עשתה רושם ניכר על סביבתו ומתוך דרך ארץ התחשבו בבקשותיו והשתתפו בכל אירוע דתי. הוא יצר סביבו אווירה והווי שהתבטאו בשיר אשר חבר כתב עליו לאחר מכן. במלחמת ששת הימים השתתף בכיבוש לטרון-רמאללה, ובנפלו במילוי תפקידו בדרך שכם-רמאללה ביום ט"ו בסיון תשכ"ז (23.6.1967) הוכיח את אהבתו לארץ אשר בה גדל ולמענה לחם. הובא למנוחת עולמים בקבוצת יבנה. מפעל הנצחה הוקם בקבוצה על ידי ייסוד ספרייה על ידיעת הארץ. בכרך ד' של "גוילי אש", ילקוט עזבונם של הבנים שנפלו במערכות ישראל, הובא מעזבונו. ספר לזכרו הנושא את שמו הוצא על ידי חבריו וקבוצתו. כתבה עליו נמצא ב"פנים אל פנים" וכן רשימות מפרי עטו בעיתונות הקיבוץ הדתי.