יעבץ (יגבץ), יעקב

יעקב (בוקי), בן מזל (מתילדה) ויהודה, נולד ביום כ"ט באדר תש"ה (14.3.1945) באיזמיר שבתורכיה, ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1950. הוא למד בבית-הספר היסודי באור יהודה ובשדה נחמיה, ואחרי-כן המשיך בלימודיו בבית-הספר התיכון החקלאי "עירון" בחדרה. יעקב היה תלמיד חרוץ ושקדן, אהוב על מוריו ונכון לעזור לחבריו התלמידים. הוא היה חובב ספורט נלהב, אהב שחייה ונמנה עם נבחרת הכדורגל של "הפועל" חדרה. כמו כן היה חבר פעיל בתנועת הנוער העובד והלומד, ותמיד נתן ידיו לארגון המסיבות והטיולים של התנועה. יעקב היה אדם חברותי וקל להתיידד, עליז, חייכן ובעל חוש הומור. אדיב היה, מנומס ונעים הליכות. הוא ידע להטות אוזן לרעיו ולעזור להם בשעת צרה, בעצה או במעשה. יעקב גויס לצה"ל בתחילת פברואר 1963 והתנדב לחיל השריון. לאחר הטירונות השתלם בקורס מ"כים חרמ"ש ובקורס מפקדי טנק "פאטון". כעבור זמן השלים גם קורס קציני שריון, קורס מפקדי פלוגות שריון וקורס קציני סיוע ים-אוויר. הוא נמנה עם המשרתים בצבא הקבע. יעקב היה קצין מסור לתפקידו, יעיל, תקיף, שאפתן ובעל רצון עז להצליח. הוא מילא את תפקידיו במסירות ובדייקנות, ידע לשלוט באנשיו ולהשרות אווירה טובה בפלוגתו. אחד ממפקדיו סיפר עליו: "הוא ניחן באהבת האדם. הוא לא ניסה להתפאר בסממנים חיצוניים. הייתה בו צניעות שובה לב ורחוק היה מן היוהרה. הוא שיקע את כל- כולו בעבודתו, וכמו לא ידע עייפות. הוא דרש מעצמו יותר משדרש מזולתו ותמיד ידע מי זקוק לעזרה ולסיוע". על חלקו בפעילות מבצעית הוענק לו "אות השירות המבצעי" ועל חלקו במלחמה בשנת 1967 הוענק לו "אות מלחמת ששת הימים". ביום י' בתשרי תשל"ד (6.10.1973), נפצע יעקב מטיל שנורה מהמארב ופגע בצריח הטנק שלו בגזרה המרכזית בסיני ליד "החווה הסינית". ביום י"ג בתשרי תשל"ד (9.10.1973) מת מפצעיו והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו אישה ובת, אב, אם ואח. אמר מפקדו בעת סתימת הגולל: "הוא היה מוצק ונמרץ ועיניו מלאות חכמת חיים; שקט, מאופק, רציני ובוטח. פשוט היה ובלתי-אמצעי, מוכן להקשיב ולשוחח עם כל אדם. הוא היה כמו דמות וסמל של מפקד – מקצוען, קפדן, טוב-לב, נאמן וישר ללא גבול".