יסקין, יוסף

בן חיה ויחזקאל, נולד בשנת 1912 בפתח תקווה, למד בבית-הספר "נצח ישראל" והיה נאמן כל ימיו למסורת אבות. בעודו צעיר נתייתם מאביו וליום השנה לפטירתו נדב לזכרו משכר עבודתו ארון לבית-הכנסת של חסידי חב"ד. שנים אחדות עבד כנגר סוגר תיבות פרי-הדר ואחר-כך למד מסגרות ועבד בבתי-מלאכה מיכניים, ושנתיים עבד במקצוע זה במפעל האשלג בדרומו של ים המלח ובצפונו, ובכל המקומות השביע את רצון מעסיקיו ונפרד מהם בכבוד ובתעודות-שבח. בשכרו תמך באמו האלמנה, ובמזגו הטוב נתחבב על כל יודעיו. בינואר 1940 עזב את העבודה כדי להתנדב לצבא הבריטי, ומשלא נתקבל, הלך לעבוד שנתיים בשירות מאמץ המלחמה כמסגר במפעלי הנפט בעבדן שבאיראן. שם יסד בית-כנסת לעובדים דתיים ובשעות הפנאי היה מטפל בילדי היהודים תושבי המקום, נוטע בהם אהבה ליהדות ולארץ-ישראל, מלמדם משירי הארץ ועורך להם נשפים חינוכיים. גם משם היה שולח תרומות לקרן-הקיימת- לישראל ולבית-כנסת חב"ד בפתח תקווה. משחזר לארץ חי בשלווה בקן משפחתו ובמשך הזמן נולדו לו בן ובת. יוסף היה מעורב עם הבריות ושקד על טובת הציבור ובניין הארץ ובהזדמנויות שונות, מתוך מגע עם יזמי תעשיות, היה משתדל למשוך אותם להגשמת מפעליהם בפתח תקווה או בנתניה וכתב לראשי הערים הללו שישתדלו מצדם למשוך בעלי יוזמה למקומותיהם. יוסף קיים את חובתו בשמירה ובמלחמת-העצמאות שירת בחי"ם בחטיבת "אלכסנדרוני". היה בין מגיני מושב גאולים ובעת ההתקפה העיראקית על המושב התנדב ראשון ללכת ולהזעיק עזרה. רק יצא מהעמדה ואחרי צעדים אחדים נפגע מכדור ונפל, ביום י"ט באייר תש"ח (28.5.1948). נקבר בפתח תקווה. ביום י"ג בתמוז תשל"ח (18.7.1978) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנתניה.