יסקוב, אבנר (ולרי)
בן מיכל ויצחק. נולד ביום כ"ד באב תשכ"ז (30.8.1967) בקווקז, ברית-המועצות לשעבר. בגיל שנתיים התייתם אבנר מאביו. בשנת 1975, בהיותו בן שבע, עלה ארצה עם אימו ואחותו הלנה. אבנר היה ילד חייכן שאהב מאוד לצייר ופיתח תחביב של הטסת טיסנים. את השכלתו היסודית רכש בבית-הספר היסודי על-שם שז"ר בבאר שבע, שם התגוררה המשפחה, משם המשיך לבית-הספר התיכון "מקיף ג'?" שבעיר, אך לאחר כשנתיים עבר ללמוד בקיבוץ המעפיל שבצפון הארץ. בסוף חודש יולי 1986 התגייס אבנר לצה"ל ושירת כלוחם בחטיבת "גבעתי". הוא עבר מספר קורסים, ובהם קורס מ"כים וקורס מש"קי "דרגון". עד לשחרורו, בשנת 1989, שירת בפלוגה המסייעת ב"גבעתי". בשירות המילואים מילא אבנר תפקיד של סמל מחלקת ה"דרגון" בפלוגה המסייעת בגדוד "נחשון". לאחר השחרור עבד אבנר כשנה בחברת מכתשים ואחר כך יצא למסע מרתק באוסטרליה, תאילנד, סינגפור ויפן. מיד כששב נסע שוב ללונדון ולאמסטרדם. עם שובו עבד מספר חודשים ונסע שוב, הפעם לארצות-הברית. לאחר שסיים את שלב הטיולים בחייו החל אבנר ללמוד תעשייה וניהול במכללה הטכנולוגית בבאר שבע. עם סיום לימודיו החל לעבוד בחברת "קמהדע" שבנגב העוסקת בייצור תרופות והשתלב היטב בחברה ובצוות העובדים. הערכות העובדים שנרשמו לגביו לא הפתיעו את משפחתו: אבנר נחשב כעובד מסור, אחראי, יסודי, שקט, צנוע וחרוץ. ביולי 2001, אף זכה לציון לשבח על תרומתו לעדכון מרשם ייצור ואיכות הייצור של תכשיר רפואי. אבנר היה אדם חייכן, טוב לב ואהוב על כולם. היו לו תחביבים רבים, ובהם קראטה, כדורגל, כדורסל (הוא הפליא בקליעת שלשות), אך בעיקר אהב לצלול ותקופות ארוכות שהה באילת. בהיותו בן שלושים ושתיים נישא אבנר לבחירת לבו פנינה והשניים התגוררו בבית אמו האלמנה בבאר שבע. בתם הבכורה, מיכל, נקראה על שם אמו של אבנר. הם עמדו לעבור לדירה חדשה שרכשו, אך לא הספיקו. לאחר הפיגוע הקשה במלון "פארק" בנתניה נקרא אבנר, כמו רבים מחבריו, לשירות מילואים במסגרת מבצע "חומת מגן". אבנר לא היסס לרגע, והתייצב מיד. לדברי אמו, "הוא יצא למילואים עם חיוך על פניו כשהוא מאמין בכל לבו בנחיצות הפעילות הצבאית כדי להפסיק את הטרור". לאחר מספר ימי הכנה נכנסה הפלוגה המסייעת של גדוד "נחשון" למחנה הפליטים בג'נין. משך שבוע ימים נלחמו אבנר וחבריו במחבלים שבמחנה, תוך סיכון רצוף ומתמיד של חייהם. בכל פעם שהתאפשר התקשר אבנר לרעייתו וניסה להרגיעה מדאגותיה. לא היה מאושר ממנו כשבשיחתם האחרונה התבשר כי הם מצפים לילד נוסף. אבנר סיכן את חייו והקריב אותם למען מטרה שבה האמין: הגנה על מולדתו והשגת ביטחון לאזרחי המדינה, תוך שמירה על הומניות וכבוד האדם גם במהלך הקרבות הקשים. בבוקרו של יום הזיכרון לשואה ולגבורה, כ"ז בניסן תשס"ב (9.4.2002), נפל אבנר בקרב בג'נין, באחד הקרבות הקשים שידע צה"ל. עמו נפלו מפקד המחלקה, סרן דרור בר, ועוד אחד-עשר מחבריו. אבנר היה בן שלושים וארבע בנופלו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית-העלמין הצבאי בבאר שבע. לאחר מותו הועלה לדרגת רב-סמל ראשון. אבנר הותיר אישה, בת, אם ואחות. לאחר נפילתו נולדה בתו ולריה (קארין), שנקראה על שמו. לזכרו של אבנר שכה אהב את הים הוקמה אנדרטה בצורת דולפין שהוצבה בבית-הספר "שז"ר" בבאר שבע, שם למד בילדותו.
