יסן, שמואל (“שמיל”)

בן מקס וגוטה. נולד ביום ג' באלול תש"ט (28.8.1949) בחולון. מראשית ילדותו נתגלו בו נטיות בתחום הטכני, שנשאו פרי בעבודות מתכת במסגרת בית הספר היסודי שעל שם ביאליק בחולון וכן בעבודות מסוגים אחרים, שעשה בזמנו הפנוי. הוא ניחן בכישרון מזהיר לתכנן ולפתח רעיונות טכניים ובנה לעצמו בית מלאכה זעיר, ובו הכלים הדרושים. הוא היה מבלה שם להנאתו בעבודות שונות שעות רבות. הוא המשיך ללמוד בבית הספר התיכון המקצועי על שם הולץ במגמת המסגרות ושם מצא שטח נרחב למימוש יכולתו וכשרונותיו. הוא היה חבר במועדון קליעה באבו כביר והיה פעיל מאוד במסגרת אגודת "מכבי", בארגון צעדות וטיולים. הוא אהב גם ספורט ועסק בו בשעות הפנאי. עוד בראשית שנת הלימוד הראשונה התבלט ועשה יותר מאשר הטילו עליו. ומוריו הרבו לשבחו כתלמיד מצטיין. מאמצים רבים השקיע בעזרה לחבריו, גם בלימוד המקצועות הריאליים, שהצטיין בהם וגם בביצוע עבודות מתכת, שהפליא לעשותן. כתלמיד מצליח בלימודים, עלה בידו למזג שקידה וחריצות בלימודים עם נאמנות לחבריו ויחס של כבוד ואדיבות למוריו ולעובדי בית הספר. כבר בהיכרות ראשונה היה משאיר רושם עמוק על כל אדם ובהיכרות ממושכת קרובה יותר התגלו מידותיו המצוינות. הוא היה עליז וחייכני אך גם רציני ואחראי. לאחר סיום לימודיו נותרה לו רק שנה בערך עד למועד גיוסו לצה"ל והוא ניצל אותה לעבודה בבית המלאכה לעבודות מתכת ובערבים למד במכון ללימודי חוץ של הטכניון העברי בחיפה. תקופה זו מילאה אותו גאוה, שכן עמד במאמץ של לימודים, עבודה ופעילות חברתית ענפה בעת ובעונה אחת. היה הדמות המרכזית בחברתו וחבריו אהבוהו והעריכו את דעתו ואת משפטו. שמואל התגייס לצה"ל בסוף אוקטובר 1967 ומתוך הכרת חובתו למולדת ושאיפתו לתרום במלוא יכולתו וכושרו, התנדב לקורס טיס. למרות המאמצים המפרכים בקורס, היה מקדיש את כל זמנו בחופשותיו לחבריו. לאחר שנה בקורס טיס עבר ליחידת שדה בתפקיד הכרוך בטיסות ובסיכון רב. כבר בימיו הראשונים ביחידתו החדשה הכירו המפקדים בתכונותיו ובכושרו והטילו עליו תפקידים אחראיים ביותר – והוא היה ממלא אותם בשלווה ובאחריות כדרכו מאז ומתמיד. הוא גילה מידה רבה של תבונה ויזמה, עמד במשימותיו בהצלחה יתירה ולא איכזב. ביום א' במרחשון תש"ל (13.10.1969), נפל בעת מילוי תפקידו. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בקרית שאול. ב"כנף", בטאון תלמידי בית הספר התיכון המקצועי על שם הולץ (חוברת אדר, תש"ל) נתפרסמו דברים לזכרו.