בן ויצה ולוי. נולד ביום ט"ו באדר תשי"ב (12.3.1952), בעיירה הקטנה טרסבו שבברית המועצות, בן בכור למשפחה בת שלושה ילדים. כבר בהיותו בן ארבע גילה שמוליק סקרנות ללימודים; הוא ניסה ללמוד את אותיות הא"ב, כשאביו לימד ילדים יהודים בסתר, לימודי עברית, תורה והכנה לבר מצווה. שמוליק גדל והיה ילד פיקח וכבר בגיל שש למד בכיתה א' וקרא עיתונים באופן שוטף. בהיותו בן שמונה עברה המשפחה לעיר הגדולה רחוב, שם גדל והתבגר ושם גם גויס לתנועת הנוער ה"קומסומול". בן שבע עשרה היה כשסיים את לימודיו ועבר בהצלחה את בחינות הבגרות. באוגוסט 1969 עלתה המשפחה לישראל. בראשית יוני 1970 גויס שמוליק לצה"ל, כעתודאי בחיל המודיעין. הוא למד באוניברסיטת בר אילן מדעי המדינה במגמת מינהל ציבורי והיסטוריה ישראלית. בזמנו הפנוי לימד נוער עולה מרוסיה, לימודי עברית ויהדות. בשנת 1973 קיבל תואר בוגר במדעי המדינה. היחידה בה שירת היתה לו לבית. שמוליק עבד שעות רבות בלי חשבון, ונתן מעצמו ככל יכולתו. תמיד היה בין ראשוני המתנדבים, הגיע למשרד בין הראשונים והיה בין אחרוני העוזבים אותו – קצין בעל מוסר עבודה גבוה, חרוץ ומתמיד ללא לאות, בעל יוזמות ויישום רעיונות, משמעת עצמית גבוהה, שקדנות ואחריות. דרכו היתה דוגמה לחבריו ולעובדים עמו. היה חבר וידיד נפש למפקדיו ולחייליו, אהוב ונערץ על כולם, מפקדים וחיילים מכל השכבות והיחידות, גם בזכות היותו אדם בעל יושר אישי המבין את צרכי הזולת. שמוליק היה אדם דתי שידע לחבב על הסובבים אותו את הערכים והתרבות של עולם המסורת. בדפוסי התנהגותו שילב דת ודרך ארץ עם צבא וביטחון, בנועם המעורב בנחישות. "היכרותי עם שמוליק החלה לפני שבע שנים, עת עברתי לשירות מילואים בענף שבו עבד", כתב אחד מידידיו הרבים, "תקופה קצרה יחסית בחייו של אדם, אך הספיקה לי כדי להכיר את שמוליק, להעריך את טוב לבו ונועם הליכותיו. למדתי את דרכו המיוחדת לנווט אל לב האדם, לשכנעו לעשות את חובותיו ואת הנדרש ממנו… שמוליק היה מלא שמחת חיים, מתחשב בצורכי אנשי המילואים ואיכפתי מאוד… חכמת החיים שלו, נסיונו, נועם הליכותיו וטוב לבו הלכו לפניו". שמוליק נישא לשרה, ובמרוצת השנים נולדו ילדיהם מיכל ושלומי. הוא היה איש משפחה מסור ודאג מאוד גם להוריו המבוגרים. למן גיוסו שירת בצבא הקבע ובכלל זה שירות חובה של שלוש שנים. במהלך שירותו בחיל המודיעין, מילא שמוליק מגוון רחב של תפקידים מודיעיניים ותפקידי מטה. שמוליק היה בוגר קורסים בכירים שונים, אזרחיים וצבאיים, ושלט שליטה מלאה בשפות עברית, אנגלית ורוסית, ושליטה חלקית בכמה שפות סלביות. תחומי עיסוקו נגעו באיסוף, במחקר במערכות מידע ונתונים, לרבות מערכות ממוכנות ומערכות ארגוניות, תכנון תוכניות עבודה, תכנון תקציבי, ניהול תקציבי ועוד. שמוליק ערך פרסומי מידע גולמי ומעובד בעברית ובאנגלית, ופרסם עבודות ופרסומים בנושאים שונים (מקצתם מסווגים, שלא ניתן לפרסמם). מקצועיותו, שנרכשה במהלך שירותו וניסיונו העשיר, בשילוב רקע תיאורטי נרחב ומסירותו לעבודה, תרמו רבות להצלחתו האישית. הוא קידם בצורה משמעותית את נושא הבקרה התקציבית בחיל המודיעין, ואף שינה שינוי מהותי את יישום תפיסת הניהול התקציבי בחיל. במהלך שירותו בצבע הקבע חלה סגן אלוף שמוליק ינקלביץ במחלה קשה, שחשפה פן נוסף באישיותו: אמונה תמימה ואומץ לב. הוא עבר את הטיפולים הקשים ביותר, ולאורך כל הדרך עמד איתן באמונתו, כאחד שמסר את גורלו בידי שמים ובידי מי שנראו בעיניו כשליחים משמים – הרופאים. בתקופה שהיה רתוק למיטת חוליו זכה שמוליק לתמיכה, חום ואהבה, ממשפחתו וממוקיריו הרבים ורמי הדרג שפקדו מדי יום את מיטתו. ביום י"ח בתשרי תשנ"ה (23.9.1994), הכניעה אותו המחלה. בן ארבעים ושתיים היה במותו. סגן אלוף שמוליק הובא למנוחות בבית העלמין האזרחי סגולה שבפתח תקווה. הותיר אחריו רעיה, בת, בן, אם, אח – דוד ואחות – ציפורה. במכתב ניחומים למשפחה כתב מפקד היחידה: "קבורתו היתה ביום שישי לפני קריאת פרשת 'וזאת הברכה', שבה מצוין מותו של משה איש האלוקים. סמיכות זו יש בה משום ביטוי נוסף לדמותו המיוחדת של שמוליק כאדם וכחבר, שהיווה דוגמה אישית ומופת לאחרים: אהב לעזור ולסייע, הפגין מוטיבציה גבוהה ותמיד האמין בצדקת דרכו. לכל אורך שירותו בצה"ל התגלה שמוליק כקצין בעל דבקות במטרה, במקצועיות מרובה, מיומנות ואיכפתיות גבוהה ביותר. בתפקידו האחרון היווה אחד מעמודי התווך של חיל המודיעין בתחומי התקציב, הכלכלה, התכנון והבקרה. תמיד דאג להכשיר דור המשך בתחומים עליהם היה מופקד". חיל המודיעין הוציא לאור חוברת לזכרו.
