ינקו, משה (משה-פיניה)

בן מרים ושמעון, נולד ביום י"ח בתמוז תרפ"ו (30.6.1926) בתל- אביב. אביו עלה מרומניה בשנת 1920. בהיותו בן 11 חודש עברה המשפחה להתיישבות במושב כפר ברוך. בן חמש נתייתם מאביו, שמת מפצעים שנפצע בתגרה עם ערבים, בהשתתפו בחרישת-כיבוש בקוסקוס-טבעון. משלא יכלה האם להחזיק לבדה במשק ולגדל את הילדים בתנאי מחסור קשים ששררו אז במושב, עברה לעבוד בתל-אביב ומשה נתחנך בבית-ילדים בחיפה ואחר-כך במוסד מאיר שפיה, בהרגשת חוסר בית וחמימות משפחתית ובנטירת נקמה בלבו לערבים. בהיותו בן 14 נתקבל לחברת נוער ארצישראלי להכשרה חקלאית ברמת יוחנן. כחניך הכפר הקדים להתערות בחיי המשק לפני חבריו העירוניים, וכשחרש בפעם הראשונה בטרקטור הביע את אושרו באומרו "סוף סוף זכיתי לרשת את אבי". אחרי שלוש שנות-הכשרה נשלחה החברה מטעם מוסדות תנועתה להשלים את קבוצת "אלומות" שבפוריה בגליל התחתון. משה, על אף הרגשת החובה להקל מעל אמו את מעמסת חייה הקשים העיקה עליו מאוד-מאוד, ניצחו בו המשיכה לחקלאות וחובת ההגשמה והוא הלך עם חבריו לפוריה. הוא עבד בפלחה ובשמירה אף במקומות מרוחקים בלי פחד מפני הערבים. כשגבר מאוד הצורך לעזור לאמו, עזב בלב כבד את הקבוצה, מתוך כוונה לחזור. הוא השתדל למצוא עבודה חקלאית ששכרה יספיק גם לעזרת-האם, ואחרי לבטים רבים הסתדר, בדרך זמנית, לפי שאיפתו ותקוותו, בעבודה במחלקת המים של עיריית תל-אביב. היה מהפעילים בספורט ב"הפועל" ומטובי הקבוצה לריקודי-עם, וכן ב"הגנה", בכיתת חי"ש של יוצאי הכשרות ומשקים, ששירתה בתפקידים מיוחדים, וסיים קורס מ"כים. למחרת החלטת עצרת האו"ם על חלוקת הארץ לשתי מדינות, שירת בחטיבת "גבעתי" בהגנת פרברי העיר ובליווי שיירות כמפקד משוריין. הוא התנדב לכל משימה קשה ותבע את שיתופו בה. לשידולי אמו, שלא יסכן את עצמו, השיב ש"המולדת חשובה אפילו יותר מאמא". אף-על-פי-כן השתדל להפיג את חרדתה ולהרגיעה, וכשביקר בבית ניסה להעלים ממנה שנפצע ברגלו באחת הפעולות. בינואר 1948 סיים בהצלחה קורס מדריכי ספורט והמשיך לשרת בתפקיד זה בגדודו. בפסח תש"ח בא הביתה לחופשה. כשאמר לחזור השתמט מאמירת "להתראות", באשר אין לדעת מה יתרחש ואמר "טוב למות בעד ארצנו". בדרכו חזרה לכפר ביל"ו נודע לו שגדודו הועבר לחולון, והוא נסע לשם. בשומעו שהגדוד מתכונן למבצע "חמץ" הפציר במפקדים שישתפו גם אותו, שכן הוא לא רק מדריך-ספורט, אלא גם מ"כ קרבי. משימת הגדוד היתה כיבוש תל א-ריש וניתוק יפו מדרום בו בזמן שכוחות אצ"ל תקפו את העיר מצפון. בימי הכנת הפעולה הדריך בתרגילי ספורט ובליל י"ט בניסן תש"ח (28.4.1948) יצא לפעולה. משה הופקד על כיתת עתודה מעבר לתל-א-ריש, וכשהחלה עם שחר התקפת-נגד ערבית עם משוריינים מצד סחנת-דרויש, נקראה כיתתו לחפות על נסיגת פלוגותינו. בגבורה ובהקרבה עצרו את האויב עד שאזלה תחמושתם והמשיכו בזריקת רימונים. כשמשה התרומם קצת, כדי לדייק בקליעת רימונו, נפגע בצרור כדורים ונפל. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.