אלכסנדר (אלי), בן רחל ושמחה, מניצולי השואה, נולד ביום י' בסיון תשי"ב (3.6.1952) בחולון. הוא למד בבית-הספר היסודי על-שם שנקר בחולון ואחרי-כן המשיך בלימודיו בגימנסיה העברית "הרצליה", בתל-אביב, בפנימייה הצבאית. לאחר שלקה בברכו המשיך ללמוד בבית-הספר התיכון החדש בחולון. אחרי-כן למד במכון על-שם וינגייט בנתניה. אלכסנדר היה תלמיד חרוץ והצטיין בעיקר במקצוע המתימטיקה. מנהל בית-ספרו מעיד עליו, שהיה "נער זקוף-קומה, אמיץ-לב, חברותי ואציל נפש, המוכן ליטול על עצמו משימות ממשימות שונות". ומורתו מעידה עליו, שהיה בו "צירוף נדיר של אופי מעולה, שכל ישר, חינניות וחיוניות". הוא היה חובב ספורט נלהב למשחקי הכדוריד והכדורסל ולאתלטיקה קלה. כן היה חבר בקבוצת הנוער של "הפועל" חולון בכדוריד, ויצא עם נבחרת הסטודנטים "אס"א" לתחרויות ברומניה ובצ'כוסלובקיה. מסיוריו אלה חזר גדוש חוויות, והפגישות עם יהודי פראג הותירו בו רשמים עמוקים. על פעילותו בתחום הספורט זכה לתעודות רבות ולמגינים. הוא אהב לקרוא בתחומים רבים, היה לו אוסף גדול של בולים ומטבעות, ואת זמנו הפנוי הקדיש לחיבור תשבצים. אלכסנדר היה עקשן ועמד על דעותיו. תפיסתו הייתה מהירה ומחשבתו עצמאית. הוא היה זריז ופעלתן, ואף שובב שאהב לעשות לפעמים מעשי קונדס. היה לו ביטחון-עצמי רב והוא לא היסס לומר את שבלבו, אפילו היו הדברים קשים ומעיקים. חבריו אהבוהו בשל יושרו, טוב לבו ונדיבותו. הם ידעו שאפשר לסמוך עליו תמיד ובכל עניין שיפנו אליו, וכי מעודו לא הוליך אותם שולל. אדיב היה, מנומס ומסביר פנים לכולם, נוח לבריות ובעל מצפון. אלכסנדר התנדב לשירות בצה"ל בסוף דצמבר 1970, למרות שהיה עתודאי במכון וינגייט. הוא ביקש להתנדב לשייטת, לסיירת או לחיל האוויר, אך הוריו לא נתנו הסכמתם לכך, משום שאחיו שירת אף הוא ביחידה לוחמת. הוא סיים את הטירונות כחניך מצטיין, ובלא ידיעת הוריו התנדב לסיירת של חטיבת "גולני". לאחר הטירונות השתלם בקורס מ"כים חי"ר, בקורס לצוותי תול"ר, בקורס לנהגים ובקורס לנהגי זחל"ם. הוא היה חייל אחראי ומסור לתפקידו ושימש דוגמה לחבריו בסבילותו, ובמסעות המפרכים הושיט תמיד יד לכושלים ולנחשלים. אלי לא הקפיד על גינוני משמעת וסלד משררה, אך דרש ביצוע מדויק. מפקדו מעיד עליו, ש"לא ידע פחד ונכון היה תמיד למשימות הקשות ביותר ולהקרבה". הוא השתדל שלא להדאיג את הוריו, ובמכתבים שכתב הסתיר מהם את דבר האימונים הקשים והמפרכים ואת השתתפותו בפעולות מסוכנות. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים נשלח עם יחידתו לחזית ברמת הגולן. ביום ט"ז בתשרי תשל"ד (12.10.1973), לאחר שבעה ימי קרבות על החרמון, בגובתא אל-חשב, בטרנג'יה ובתל-אחמר, נפל אלכסנדר בקרב. הסיירת חשה לעזרת מוצב ליד חאדר, והוא עם שניים מחבריו התנדבו לבדוק את הדרך. שני מטוסי "מיג" סוריים צלפו עליהם ואלכסנדר וחבריו נהרגו במקום באש המטוסים. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בחולון. השאיר אחריו אב, אם ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון. הוריו הוציאו לאור חוברת לזכרו ובה דברים על דמותו, דברי זיכרונות, מכתבים ותצלומים; עובדי משרד החקלאות נטעו עצים לזכר בני משפחותיהם שנפלו במלחמה, ואלכסנדר בתוכם; איגוד אנשי קרקוב בניו-יורק הקדיש מלגת לימודים לזכרו; קבוצת הנוער למשחק הכדוריד, ששיחק בה ב"הפועל" חולון, נקראת על שמו "הפועל אלכס" חולון, וביום הולדתו נערך מדי שנה בשנה טורניר כדוריד לזכרו; בית-הספר התיכון החדש בחולון הקים קיר לזכר תלמידי בית-הספר שנפלו במלחמה, ואלכסנדר בתוכם; במועדון הסיירת, במחנה ששירת שם, הוקם קיר זיכרון לזכר חללי הסיירת שנפלו במלחמת יום-הכיפורים.
