fbpx
יניב, יובל

יניב, יובל


בן ישראלה ויונה. נולד ביום כ"א בתמוז תשכ"ח (17.7.1968) בקרית שמונה, אח צעיר לעטרה ולרונית. עד גיל ארבע גדל בקיבוץ כפר גלעדי. יובל היה נצר למייסדי המשק וארגון 'השומר'. בהיותו בן ארבע עברה המשפחה לקרית שמונה. יובל למד בבית- הספר היסודי 'קורצ'אק' ובתיכון 'דנציגר', בו סיים בהצלחה י"ב כיתות. היה חניך בתנועת 'הצופים', ומגיל 15 התנדב למגן-דוד- אדום בעיר. בקיץ 1984, כשהיה יובל בן 16, נבחר מבין מאות נערים להדריך במסגרת 'נוער לנוער' בארצות הברית. בתחום הספורט הצטיין יובל בכדורסל ובקפיצה לגובה. בחודש אוקטובר 1986 התגייס יובל לצה"ל, לחיל-ההנדסה הקרבית. את שירותו עשה בגדוד 605 בפלוגה המבצעית. במסגרת שירותו היה קידומו מהיר מאוד. יובל עבר קורס מ"כים וקורס קצינים, ובסוף שנת 1988, בתום ההשלמה החילית, קיבל את דרגת הקצונה. במסגרת השירות הסדיר ושירות הקבע עשה יובל תפקידים מגוונים, בין היתר בלחימה באינתיפאדה הראשונה בשומרון ובלחימה בלבנון. במהלך שירותו עבר קורס מפקדי פלוגות. לאחר שחרורו התגורר יובל ברחובות עם יעל שפניר, חברתו מימי התיכון. הוא למד לקראת כניסתו לאוניברסיטה, ובמקביל עבד כמאבטח בנמל אשדוד. בשנת 1992 נישאו יעל ויובל, ועברו לגור בקרית שמונה. אחרי זמן מה עברו לגור בקיבוץ נאות מרדכי. יובל למד במכללת תל חי ובאוניברסיטת חיפה, וקיבל תואר ראשון בכלכלה וסטטיסטיקה. ב-1995 החל יובל לעבוד בחממה הטכנולוגית 'מיטב' בקרית שמונה כמוביל פרוייקטים. לאחר זמן קצר מונה לסמנכ"ל ואחרי כשנתיים היה למנכ"ל החממה הטכנולוגית, תפקיד שכיהן בו עד מותו. יובל היה למנכ"ל הצעיר ביותר בארץ בתחום ניהול החממה הטכנולוגית. במהלך עבודתו סיים בהצלחה לימודים לתואר שני במינהל עסקים. סיפרה שני, שעבדה עם יובל: "נפלה בחלקי זכות גדולה להימנות במשך ארבע שנים בעשייה הנפלאה הזו לצידו של יובל. כאשר קודם לתפקיד הסמנכ"ל צעד בהתחלה בצעדים מהוססים ונזקק לתמיכה. אחר-כך כבר התעופף חופשי, והגיע בכוחות עצמו לתפקיד המנכ"ל, אך מעולם לא שכח את מי שהיה מאחוריו… שנתיים וחצי חלפו מאז, ואינני מפסיקה להתגעגע אל אותה אווירה, אותו פרגון, אותו קשר אמיץ בין חברים, אותה תחושת משפחה האופיינית למקום העבודה המיוחד הזה." בסוף שנת 1996 נולדה רעות, בתם הראשונה של יעל ויובל. בינואר 2000 נולדה הבת חן. יובל היה איש משפחה מסור, בעל ואב אוהב ודואג. הוא גם היה חבר אמיתי שתמיד ניתן לסמוך עליו, 'בן אדם' במובן הכי טוב וחיובי של הביטוי. מעולם לא התנהג בהתנשאות. רבים האנשים שיובל עזר להם בעת צרה, ללא כל היסוס או חשבון. במהלך כל השנים מאז שחרורו מצה"ל שירת יובל במילואים בגדוד הנדסה קרבית. עם השנים קודם לתפקיד הסמג"ד, בדרגת רס"ן. במשך 12 השנים ששירת בגדוד נקרא למילואים לפרקי זמן ממושכים, לעתים מזומנות בשטחי יו"ש ועזה, ותמיד שירת בנאמנות, ברצון ובשמחה. יובל גם קשר קשרים חברתיים הדוקים עם חבריו למילואים. אבי, המג"ד של יובל: "שירתנו יחד בתעסוקות מבצעיות בקלקיליה, רמאללה, רמת הגולן, דוגית, גבול ירדן ובאימונים רבים. גילינו את היכולות הגבוהות שלך: קור רוח, אומץ לב, כושר ארגון מופלא, חיוך נצחי בזווית הפה, שלא נעלם גם ברגעים קשים, דאגה אבהית לחיילים גם אם הדבר כרוך בלהתעמת עם בעלי דרגות בכירים ממך, וחברות אמיתית… יובל שייך לזן של אנשים אשר למזלנו קיים עוד במדינתנו, הנכונים לתרום, לעזור, ולתת את התחושה הפשוטה שיש על מי לסמוך, ולא הכל אבוד." ליאור, מ"פ בגדוד: "יובל היה דוגמה לקצין שידע לדרוש מאחרים, לעמוד על זכותו וזכות חייליו, ובה בעת להיות לא רק נאה דורש אלא גם נאה מקיים. ליבו לא גבה, ובניגוד לקצינים אחרים שמח להפשיל שרוולים ולעזור. הדרגות היו עליו כתוספת אחריות, לא כמהות המשנה את טיבו וטבעו של האדם הנושא אותן… התנהגותו הישרה, הישירה והכנה נבעה מביטחון עצמי פנימי ותחושת אמת עמוקה, ולכן זכתה להערכה… יובל היה אדם וקצין, שקשה שלא להעריך ולאהוב אותו." בסוף חודש מאי 2002 גויס יובל לשירות מילואים ברצועת עזה. ביום ב' בתמוז תשס"ב (12.6.200) נהרג בתאונת-דרכים סמוך לביתו, בדרכו חזרה לעזה בתום חופשה שקיבל לצורך טיפול באביו החולה. בן שלושים-וארבע היה יובל בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית- העלמין הצבאי בקרית שמונה. הותיר אחריו אישה ושתי בנות, הורים ושתי אחיות. חודשים מספר לאחר נפילתו נפטר אביו, יונה. ספד ליובל חיים ברביבאי, ראש עיריית קרית שמונה: "… כל מה שרצית השגת. הכל ביושר, בתבונה, בחוכמה, בצניעות, בחברות ובלויאליות. גם את התפקיד האחרון כמנהל החממה. רצית שיהיה מכרז, רצית להתמודד, לא להיות חייב לאף אחד. ואכן – כל מה שעשית, נעשה בשלמות. קרית שמונה איבדה את אחד מטובי בניה. איך היינו גאים בך, מנהל החממה הוא בן קרית שמונה, מוכשר, מצליח, מוצלח… יובל, תמיד אזכור את החיוך, החוכמה, התבונה, הצניעות והעוצמה שלך." יו"ר מועצת המנהלים של החממה הטכנולוגית, אלוף (מיל') חגי שלום, ספד ליובל: "איש עדין ומנומס, ידע תמיד להוביל הכל ובנועם. אדם שאי אפשר היה שלא לסמפט. הייתי מבוחריו לתפקידו כמנהל החממה הטכנולוגית, ולימים גאה הייתי על בחירתי. הכל ישר והגון ויפה וענייני, ובחן ובנועם הליכות…" יורם, חבר של יובל: "יובל, אחי היקר. הגבר שבגברים, האבא שבאבות, האדם שבאנשים, המנהל שבמנהלים, הקצין שבקצינים, התלמיד שבתלמידים, החבר שבחברים, הבעל האוהב והדואג. היתה לי הזכות לגדול עם יובל, ילדות, בגרות, צבא, הקמת משפחה. להיוועץ על אורחות חיים, לעזור ולעזור ולעזור אחד לשני, כל אחד מהצד שבו הוא נמצא. דעו לכם פרנסי העיר, תושבי העיר ותושבי האזור, יובל בחייו ובמותו הוא דמות למופת, דמות לחיקוי בכל התחומים ובכל המובנים. הנציחו את מורשתו, למען יידע כל ילד ואיש על פועלו וטוב ליבו הנדיר של יובל יניב." ניר, ידיד של יובל: "יובל, יש אנשים נדירים שבמפגש ראשון עימם הם נוגעים בך, ואתה נמנה עליהם. מתחילת השיחה בינינו יכולתי לחוש בטוב הלב, בצניעות, בענווה, בחוכמה ובאצילות השזורים בתוכך. בעיני, התכונות שבך יצרו סוג של מנהיגות שקטה, מנהיגות שאחריה הולכים אנשי אמת. הפנים שלך הקרינו טוב לב ונדיבות, שעשו אותך לכל כך מיוחד… יובל, הספקת לחיות רק כ-34 שנים, כה מעט שנים. הגם שאין לנו נחמה בכך, אני חייב לציין שבמעט השנים שלך עשית כל כך הרבה טוב לעולמנו, וכל כך הרבה טוב הטמעת בנו, ודרך מה שהוטמע בנו תונצח דרכך הערכית. אם לחיינו יש המשך למעלה, ואני כולי תקווה שיש המשך, אזי ודאי אתה נמצא במקום השמור לאנשים טובים וערכיים כמוך." במלאות שלושים למות יובל כתב יוסי שפניר, אביה של רעייתו יעל: "… ולכן אלוהי היתומים/ חזק ואמץ את יעל/ שאת שתי הבנות לבדה/ היא תמשיך לחנך ולגדל./ והרעף ניחומים על כל אלה/ שסבלם כה עמוק וכואב/ כי כבר פעם אחת הם הוכו/ ויותר לא יוכלו עוד לשאת./ אך גם ביאוש ובשכול/ עולה הבטחה ותקווה:/ לא אכזב היובל/ עוד מימיו מפכים בחדווה./ וגם אם יבגוד זיכרון/ והלא הדבר ייתכן/ יעלה חיוכו המקסים/ בדמותן של רעות ושל חן…"

כובד על ידי

דילוג לתוכן