ינון, נגר-הלוי

ינון, בן מסעודה ויחיאל, נולד באשקלון בכ"א בניסן תש"ך (18.4.1960) ובה גדל והתחנך. בן למשפחה המונה שמונה אחים ואחיות: שלום, יהודית, יונה, רחל, יוסי, אשר, יאיר ואיתן. "ינוני" – כך כונה בפי אמו ואחיותיו, ובעבור אחיו היה דמות נערצת, סמכותית, סמל הנתינה והאהבה. ביתו של ינון היה בית חם ואוהב, והגם שאחת-עשרה הנפשות שבמשפחה הצטופפו בשני חדרים בלבד, לא חסר לינון דבר. חינוך הילדים והמסגרת הדתית-ערכית עמדו בראש מעייניו של האב, ואת הגבולות הברורים שהתווה, איש לעולם לא חצה. ינון הקפיד במצוות כיבוד הורים, ומערכת היחסים הקרובה שניהל עם אחיו ואחיותיו, נשמרה לכל אורך השנים והתבטאה בקשר יום-יומי. ינון ניכר בכישרונותיו, ועוד כילד צפו הכול שיגיע רחוק. יוסי, אחיו, מספר כי באחד מחגי הפורים, חיפשו ההורים את הילדים לקצינים בצבא הקבע: יוסי התחפש לקצין בדרגת סרן, אבל האב, שהיה בטוח כי ינון יגיע לדרגה גבוהה יותר, השיג בשבילו דרגת אלוף-משנה. את המשאלה המשפחתית, כי יגיע לדרגת אלוף-משנה, לא הספיק ינון להגשים, אך הגיע לדרגת סגן-אלוף והיה מושא לגאווה. את לימודיו עשה ינון בעירו אשקלון, בבית הספר היסודי הממלכתי-דתי "עוזיאל", ובבית הספר התיכון המקיף הדתי "רוגוזין". היו לו ידיים טובות וכישרון ציור, ואת ציוריו נהג לחלק כמתנות. כנער נמשך לנושאי תעופה, השתתף בחוג דאונים, בנה דאונים ואף דאה בעצמו. הוא אהב את הארץ ואת נופיה, יצא לטיולים רבים עם אחיו יאיר, ולימים אף שימש מדריך טיולים. ינון היה אדם הישגי ושאפתן, ואהב להתנסות, לחוות וללמוד. את היעדים שהציב לעצמו הקפיד להשיג במלואם, ותמיד חתר לעבר המטרה הבאה. עם גיוסו לצה"ל, ב-6.8.1978, שובץ ינון בחיל הרגלים, ולאחר הטירונות יצא לקורס מ"כים (מפקדי כיתות). בעיצומו של הקורס נפטר אביו, ומאחר שינון שהה בשטח ולא ניתן היה להשיגו, לא השתתף בהלוויה. כאב זה נשא עימו ינון עד יומו האחרון. בהמשך שירותו, עבר ינון לחיל התחזוקה (כיום: חיל הלוגיסטיקה), שם עבר בהצלחה את קורס הקצינים, והגשים את חלומו של אביו כשהפך לקצין בצה"ל. בשנת 1986 נשא ינון לאישה את ענת, והם קבעו את ביתם בשכונת רמת אשכול שבירושלים, במסגרת הדיור הצבאי. בשנת 1993 העתיקו בני הזוג את מקום מגוריהם לשכונת רמות שבבירה, ושם גידלו את ששת ילדיהם: תהילה, אליה, יעל, שירה, ישי ויצחק. בשנות שירותו הארוכות בצה"ל מילא ינון שורת תפקידים במערך התחזוקה והלוגיסטיקה, התקדם ועלה בסולם הדרגות והפיקוד, ובמקביל, סיים תואר ראשון בלוגיסטיקה ותואר שני במינהל עסקים באוניברסיטת בר אילן. בהמשך, החל ללמוד משפטים במכללה החרדית שבקריית אונו. בין תפקידיו הבולטים היו: רמ"ד (ראש מדור) הובלה בפיקוד המרכז; סגן מפקד בסיס הובלה בבית נבאללה; ובשנים 2002-1999 סגר מעגל כשמוּנה למפקד הספקה פיקודית בפיקוד המרכז, תפקיד שהיה משאלת ליבו. מספר אבי דדון, מפקד וחבר, ומי שקיבלו לתפקיד: "נעים הליכות, מקצועי, ג'נטלמן בכל קנה מידה, כישרון נדיר להאזין לדברי האחר, גם אם דעתך שונה משלו." יחד עם אבי, שקד ינון על פיתוח כלֵי ניהול ועל התוויית דרכי תרבות ועשייה בתחום הלוגיסטיקה. ממשיך אבי ומספר: "ידעתי שכמפקדך אוכל להטביע את הסיסמה: 'אין "אין" בצה"ל'. הלכת אחריי באהבת החיילים והיחידות, השקעת כל כולך במציאת תשובות ופתרונות. ימים ולילות הקדשת לניהול התקציב, כדי שתמיד תוכל להוכיח שניתן להתייעל, שניתן להוציא מאותו שקל הרבה יותר מערכו הנקוב, והכול למען מטרה נעלה: חיילי הפיקוד." בתפקידו כמפקד הספקה פיקודי חווה ינון את המורכבות והאתגרים שזימנו אירועי "גאות ושפל" ("אינתיפאדת אל-אקצה"), ששיאם היה בתקופת מבצע "חומת מגן", במארס 2002. תקופה זו התאפיינה בלחץ גדול, בתנאי עבודה קשים ובמתח רב, אך ינון, שניחן בקור רוח, ידע להקשיב לצורכי השטח והנהיג את פקודיו בסבלנות, תוך מתן שירות מיטבי עד לאחרון החיילים. "הנהגת צוות מדהים בהשראתך, שטרח לדעת היכן כל חייל, וכמו אימא דאגנית עטפתם אותו בחום, במזון חם, בחבילות אישיות, בציוד, באמצעים שאפילו לא היו בתחום אחריותך." פרויקט הסיום במסגרת עבודתם המשותפת של ינון ואבי היה מתקן הגיוס לחיילי המילואים בלכיש: "כמו תלמידים המגישים את עבודת ההתמחות, כך התייחסת לפרויקט … התגלית לי בשיא גדלותך, בשיא הענייניות, שיא הוויתור על הנוחות האישית לטובת הכלל. לא חסכת שום משאב … עשית את השלמות לעניין של בני אדם ולא רק למלאכים." עם סיום תפקידו בפיקוד המרכז, עבר ינון לשרת כרע"ן (ראש ענף) הדרכה וביקורת במפקדת חיל הלוגיסטיקה שבבסיס תל השומר. משך שנים ביצע ינון תפקיד של מספר שניים במפקדה, והוביל את הענף להישגים בולטים, אגב רענון וחדשנות והפעלת פרויקטים שונים, כגון "תחרות צה"ל למפקדים בבישול" ועוד. ענווה, צניעות ואהבת האדם היו ממאפייניו הבולטים של ינון, כמו גם הכבוד שנהג בזולת – בין שהיה בכיר ובין שהיה עובד כפיים. "כל אחד ואחד הרגיש שבינון היה משהו אבהי, משהו חם, אמת של אהבה, אמת של נתינה, עם כל החוכמה האצילית שהייתה בו" – כך מגדירו הרב מאיר יגן, ואומר הבן אליה: "אבא, כמה שהיה מכובד, ידע תמיד לראות את האחרים, הפחות מכובדים ממנו, ולעזור להם. … כמה שהוא היה בן של מלך, לא שכח שיש לו אחים שסובלים ויצא אליהם." בזכות הידע הרב שהיה לו, ובשל האינטואיציות החזקות, הקשב והרגישות, היה ינון כתובת להתייעצות בכל תחום, גם בעבור נושאי דרגות בכירות ממנו. מספר מפקדו וחברו, תת-אלוף איציק בן-טוב, קצין הלוגיסטיקה הראשי: "הרגשתי מינון שהשמים הם הגבול. ינון ניחן בכושר שכנוע, הדרכה ולימוד … ינון היה לי אח. הוא לימד אותי את המשפט 'לפני שאתה עונה תספור עד שלוש'. היום אני סופר עד עשר, אבל לא מצליח להגיע ליכולות שינון ניחן בהן." לפני הכול ומעל הכול היה ינון איש משפחה אוהב, בעל מסור ואב למופת, וגונן על רעייתו ועל ילדיו כמו לביאה המגוננת על גוריה. "המחלץ" – כך כונה, כי תמיד נחלץ לעזרתה של ענת וסייע בפתרון כל הבעיות. "בסדר עדיפויות הראשון שלו זה היה המשפחה," מצהירה יעל, בתו, "שזה כלל בתוכו הכול – אהבה, את הנתינה שהרעיף עלינו בלי סוף." ינון ניצל כל הזדמנות כדי לבלות עם ילדיו – יחד יצאו לטיולים ברחבי הארץ, בילו ושיחקו בפארקים בירושלים ובסביבתה, רכבו על אופניים או על רולרבליידס, ועוד ועוד. גם כשהיה חוזר מיום עבודה מתיש, לא התפוגגה סבלנותו של ינון, ובנו ישי מציין תכונה נוספת: "אחת המידות אצל אבא זה האמת. הוא תמיד היה דובר אמת." דגש מיוחד שם ינון על נושא החינוך, כפי שמספרת בתו שירה: "היה חשוב לאבא שנצליח, שלא נפספס אף יום לימודים. בתחילת השנה הוא היה עוטף לכולם את הספרים במדויק, והיה חשוב לו שנהיה תלמידים מצטיינים. הוא היה בודק את הילקוטים, ועוזר לנו בשיעורי הבית." את האכפתיות הגדולה, האהבה הגדולה שבו והנכונות להושיט יד ולסייע – נפשית או חומרית – הפגין ינון גם כלפי משפחתו המורחבת וכלפי חבריו. מספר חברו רן עומרי: "החברות של ינון באה לביטוי גם בדאגה שלו לכל הפינות ולכל האנשים בכל המקומות, ואני לא ידעתי איך הוא יכול לדאוג לכולם ולכל כך הרבה אנשים במקביל ובעת ובעונה אחת." בצניעות ובשקט עשה ינון מעשי חסד רבים, ובין היתר, נהג להפריש ממשכורתו מעשר, ועוד הוסיף והחזיק בחור ישיבה כדי שיוכל ללמוד. כמי שקיים אורח חיים דתי-חרדי, השכיל ינון להתאים עצמו לסביבה, ולכל אורך שירותו ידע לשלב באורח מושלם בין דת וצבא, ובין העולם הרוחני לעולם העסקי. ינון לא פסח על תפילה במניין, לא ויתר על קביעת עיתים ללימוד התורה, ובה בעת, ביצע את תפקידיו הצבאיים לעילא ולעילא. "אדם עם ענווה, עם שמחה, עם חיוך, עם יכולת חשיבה מדהימה," אומרת תפארה, הייתה לינון סבלנות מברזל, ובכל מעשיו ניכרו סדר וארגון, דייקנות ומחשבה. "אם לא היה איש צבא ודאי היה רופא כירורג," נאמר על ינון, שכן נוסף על ידי זהב, בורך גם ביכולת ירידה לפרטים הקטנים ביותר. אחד המפעלים המיוחדים שיזם ינון בסיוע רעייתו ומשפחתו ושזכו להתלהבות גדולה היה "משלי נגר" – בכל ראשית שבוע פרסם ינון ברשת תקשורת המחשבים הצה"לית "צה"לנט" משל שבועי, מאוצר הספרות היהודית. "מה שהניע אותי להתחיל בפעילות היה שיחות ששמעתי על מצוקות היום בקרב אנשים במפקדה וביחידות," סיפר ינון בריאיון עיתונאי שנערך עמו. הרעיון שעמד מאחורי המיזם היה להעביר מסר חברתי ורוחני, ולהעלות על קצה המזלג את רמת המודעות האישית בקרב אנשי הצבא, בדרך הומוריסטית וסיפורית. "אני מאמין שאנחנו צריכים תמיד להיות אמיתיים, ולנהוג בדרך ארץ," הוסיף ינון. "כשיש בעיה, חשוב לבדוק קודם את עצמנו ולא להצביע על אחרים. כשתפתור את בעיותיך, כל הסביבה תרצה להידבק בזה…" רשימת התפוצה של המבקשים לקבל את "משלי נגר" גדלה במהירות, והגיעה לכדי מאות ממוענים, אף מחוץ לחיל הלוגיסטיקה. "כל עוד יש לי כוח, אמשיך לחפש משלים," הבטיח ינון. במאי 2005, לאחר תקופה שחש שלא בטוב, ערך ינון בדיקות שהעלו כי לקה במחלת הסרטן במעי הגס. למן רגע הגילוי החל המרוץ הגדול למצוא מזור לרפואתו. משך שישה חודשים עבר ינון ייסורים קשים, ואף על פי כן, שמר על אופטימיות, וכהרגלו, המשיך להפגין דאגה לאחרים. מספרת רחל מימון, אחותו, על דאגתו לבתה הנכה: "כשהוא היה כבר ממש על ערש דווי, אמר לי 'רחלי, את חייבת לי משהו… את הבטחת לי לקנות מזרן מיוחד ליעל…' והוא שלח חבר שלו לקנות לה את המזרן…" ביום כ"ד בכסלו תשס"ו (25.12.2005), אור לנר ראשון של חנוכה, השיב ינון את נשמתו לבורא והוא בן ארבעים וחמש. מספרת ענת, אלמנתו, על השבת האחרונה: "כל השבת ינון שר שירי שבת, אכל, עשה קידוש, והיה ממש שמח. בבוקר, כשהיה צריך קצת עזרה המשכתי לישון. אחותי רצתה להעיר אותי אבל הוא, במצבו, אמר – 'עזבי אותה, תני לה לישון.' גם בשעות הקשות שלו, כשהיה זקוק לעזרה והיה צריך סיוע, לא רצה להפריע לי." סגן-אלוף ינון נגר הובא למנוחות בבית העלמין שבהר המנוחות בגבעת שאול בירושלים. הותיר רעיה, שלוש בנות ושלושה בנים, שלוש אחיות וחמישה אחים. ספדו לו אוהביו: "ינון, שהיה אדם בראש ובראשונה, לפני היותו קצין בצבא, ניחן בתכונות מיוחדות של הקשבה, סבלנות ואופטימיות בלתי נלאית. … הוא היה בעל מדהים, אבא נפלא, אח, גיס, חתן, חבר ובעצם מה לא. הוא היה עבורנו הכול! לא נותר לנו אלא לשאת תפילה לבורא העולם שנשכיל למלא את החלל והכאב העצום שהותיר ינון במותו באותן תכונות נפלאות שבהן ניחן, ובכך להחיות את רוחו ונשמתו לעד." ספד לו תת-אלוף איציק בן-טוב, קצין הלוגיסטיקה הראשי: "ינון ביצע את תפקידו במקצועיות ובמסירות, תוך כדי גילוי יוזמה, מוטיבציה ואחריות ראויות לשבח. הוא בלט בצניעות ובענווה, אשר שולבו בחוכמת חיים, בידע ובניסיון רב. … החום, הענווה והאופטימיות ללא גבולות שינון ניחן בהם, ימשיכו ללוות אותנו לעד." "אחינו המנוח," ספד לו שלום, אחיו, "לא רק שזכה בשם ינון, אלא שגם זכה להיות צדיק ועניו מוחלט. כי הוא הלך בדרך הישרה והתנהג במידת הענווה והצניעות." מנהג ישראל למחול לנפטר ביום קבורתו בשעה שכל הגברים הביאו את ינון למנוחות בשעת לילה מאוחרת, כל הנשים התכנסו באולם ההספדים לשמוע דברי חיזוק ושם העידה ענת אשתו: " אין לי על מה למחול לך כי בחיים לא פגעת בי, או בכבודי, אני זו שצריכה לבקש ממך סליחה". לעילוי נשמתו של ינון ולזכרו הוצאו חוברת עם משניות, וספר תהילים. מדי שנה, באזכרת יום השנה ללכתו, נערכת סעודה גדולה שלאחריה נותן רב דרשה. שמו של ינון נחרת על תיק של ספר תורה שכתב אחיו יוסי. "זוכר אני את אותו יום כשביקשת ממני לכתוב לך ספר תורה," משחזר יוסי. "… כשהיית על ערש דווי סיפרתי לך, ינון, שאני מתכוון לחרות את שמך על התיק של ספר התורה שכתבתי לעצמי. התרגשת מאוד. גם אני. כולנו בכינו. הבטחתי – וקיימתי. על הספר כתוב – 'זה הספר יוסף שמו ינון לעד.' עכשיו, מבשר לך אני, אחי היקר, כותב אני ספר תורה לזכרך, לבקשתך. משאלתך מתקיימת, בקרוב, בעזרת השם. יהי זכרך ברוך." ואכן, ספר תורה שלישי שכתב יוסי, הוקדש לזכרו של ינון. במלאות ארבע שנים לפטירתו, הפיקה וערכה בתו תהילה סעדיה סרט לזכרו ובו היא מתייחסת לצוואה המילולית שהותיר ינון בשבת האחרונה שעשה בבית: "מהצוואה של אבא אפשר ללמוד מי הוא היה באמת. דבר ראשון – תהיו באחדות תמיד. אבא תמיד היה אוהב כל אחד – לא משנה מיהו ומהו. דבר שני – אל תתלוננו על שום דבר. אבא, בשעות הקשות שלו, כשהיה חולה מאוד, לא התלונן – אף פעם לא שמענו ממנו אפילו טרוניה קטנה. זה מסר גדול בשביל כולנו – אף פעם לא להתלונן על שום דבר, כי כל מה שהקדוש ברוך הוא עושה – זה לטובה." יצחק בנו הצעיר של ינון כתב: " אני חושב שאבא שלי, האבא שנתן את החיים שלו בשבילנו, זה האבא הכי טוב שאני מכיר. היו לו תכונות מאוד טובות. לא ראיתי אותו אף פעם כועס/מתעצבן ואם כבר זה היה לשם חינוך… אני זוכר אפילו שהגן עלי מהאחים הגדולים שלי… תודה רבה…אוהב…" דבריה של ענת, אלמנתו: "…ינון השארת לי ירושה מדהימה, שישה ילדים מדהימים, שבכל אחד מהם יש את ההשתקפות שלך. … אני מאחלת להם שיגדלו לאור הזיכרון איתך. שהנכדים, שהצאצאים, ידעו מי היה השורש שלהם, הסבא שלא זכו להכיר, אבל זכו להתברך מהתכונות המדהימות שלו וללכת לאורו."