ינוביץ, משה-מרדכי

בן חיה ושלמה, נולד ביום ח' בתשרי תרע"ז (5.10.1916) בעיר זטן, סלובקיה. למד בבית-הספר התיכון המקומי ואחרי-כן השתלם במכונאות. את ציונותו שאב מתנועת בית"ר, אליה השתייך מנעוריו עד יום נופלו. בשנת 1936 שירת בצבא הצ'כי בהצטיינות בדרגת סרג'נט. עם נפול המדינה לידי הגרמנים עלה לאחר טלטולים רבים לארץ במרס 1940 באחת מאוניות "בית"ר" והשתקע בראשון לציון. הוא התנדב לפלוגת "בית"ר" ומשם התגייס ל"פלוגה מיוחדת" בצבא הבריטי, עימה שאף להגיע לחזית אירופה, אלא שפלוגה זו טוהרה מיהודים. לאחר-מכן עבר לבריגדה היהודית ושירת בה כמקלען. עוד באיטליה, בשנת 1944, בהיותו מפקד מחלקה, עסק בענייני העלייה. כחבר ביחידה שאומנה לצנוח בארצות האויב, השתלם בקורסים מקצועיים של מלחמת-שריון וניתן לו לעסוק בעליית יהודים גם בצפון-מערב אירופה ואחר-כך הצטרף לקומץ חיילים מחפשי דרך להצלת אחים בסביבת מקום הולדתו. ואמנם היה מן הראשונים שהגיעו בדרך בלתי-חוקית למזרח אירופה. שם היה ממניחי היסוד לארגון ההעפלה ושליחויותיו הוכתרו בהצלחה. עם פירוק הבריגדה תיכן תכניות להעברת נשק לארץ. כסמל הגדוד השני הצטרף למשלחת הבריטית והדריך את הצבא הבלגי המתחדש בשימוש בזחל"מים. אחרי שובו לארץ נח זמן קצר ומיד עם פרוץ מלחמת-העצמאות היה מראשוני מתנדביה ומדריכיה. כמפקד ומדריך-למופת השתתף בהתקפות רבות ובתכנונן. שירת בחטיבה 7, השתתף בחיפוי נסיגת יחידתו מלטרון לאחר ההתקפה הראשונה. לאחר כישלון ההתקפה הראשונה תוכנן מבצע "בן נון ב'" לכיבוש מערך הלגיון בלטרון ופריצת הדרך לירושלים. על מחלקתו, רכובה על גבי זחל"מים הוטלה המשימה לפרוץ לבניין המשטרה ולכבוש אותו. הכוח פרץ לחצר המשטרה, אך מרבית הזחל"מים והלוחמים נפגעו באש הכבדה של האויב ונאלצו לסגת. בקרב זה נפל, ביום כ"א באייר תש"ח (30.5.1948). בשל מבצעו הנועז האחרון הומלץ להעניק לו את אות-הגבורה. אחרי נופלו הועלה לדרגת סגן. הניח אישה. ביום כ"ה בחשוון תש"י (17.11.1949) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.