ימיני, מאיר

מאיר, בן חדווה ובנימין ז"ל, נולד ביום ט"ו בתשרי תש"ז (9.10.1946) בקבוצת יבנה. הוא למד בבית-הספר היסודי ביבנה, והמשיך את לימודיו בבית-הספר התיכון בקבוצה. לאחר שירותו הצבאי, למד הנדסאות-חשמל בבית-הספר התיכון-המקצועי "אורט יד-סינגלובסקי" בתל-אביב והוענק לו תואר הנדסאי-חשמל. מאיר היה תלמיד חרוץ ושקדן, מאורגן ומסודר. הוא הצטיין בעיקר בלימודיו הריאליים, ומקצועות הפיסיקה והחשמל היו אהובים עליו מכול. הוא היה חובב צילום מושבע והוציא מתחת ידיו תצלומים מעולים ובלתי-שגרתיים של אנשים, נוף וטבע דומם. מאיר היה אדם חברותי ואהוב על כל יודעיו, עמד במרכזם של מפגשי-הרעים והחגיגות בקבוצה והיה פעיל בתחומי התרבות והבידור. עם זאת היה בעל סקרנות אינטלקטואלית ושאף תמיד לרכוש השכלה כללית רחבה. פתיחותו ונכונותו להתמודדות מעמיקה עם רעיונות חדשים נכרה הן בשיחות עמו, בעיקר בנושאי דת ואמונה, והן בספרות שקרא. הוא היה בן נאמן ומסור להוריו ולמשפחתו, וכבן-זקונים קשר קשרים אמיצים בעיקר עם אביו ז"ל, שעשה עמו רבות בהדרכה בלימודים. מאיר גויס לצה"ל במחצית יולי 1964 והוצב לנח"ל, במסגרת יחידת בני המשקים. לאחר סיום הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס מפקדי-כיתות, התמנה למפקד-כיתה ביחידת חרמ"ש. לאחר שהשתחרר מהשירות הסדיר היה נקרא לתקופות של שירות מילואים. לקראת סיום לימודי ההנדסאות, תכנן מאיר לנסוע לטייל בחו"ל, אך מפאת מחלת אביו דחה את יציאתו. אחרי מות האב, שהטביע על מאיר חותם עמוק, ואחרי שהגיש את עבודת-הגמר שלו בחשמל – יצא לחו"ל. פחות משבועיים לאחר ששב ארצה, פרצה מלחמת יום-הכיפורים. כשפרצה המלחמה נשלח מאיר עם יחידתו לאזור תעלת-סואץ, שם השתתף בקרבות-הבלימה הקשים ובפריצה לגדה המערבית של התעלה. ביום שמחת-תורה, כ"ב בתשרי תשל"ד (18.10.1973), נפגע מאיר באש האויב ונהרג במקום בעת הסתערות פלוגתו – בה שימש כמקלען נגמ"ש המ"פ – על מתחם אויב באזור מחנות אבו-סולטן, ממערב לתעלה. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקבוצת יבנה. השאיר אחריו אם, שני אחים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "הכרתיו כלוחם אמיץ-לב וכמפקד בעל כושר מנהיגות למופת, שדאג לאנשיו ונסך בהם ביטחון בשעות הקשות של המלחמה". קיבוצו הוציא לאור חוברת לזכרו, שכלולים בה מדברי בני המשפחה וחברים על דמותו.