ימיני, מאיר

מאיר, בן זלפה ויעקב, נולד ביום י"ד באייר תש"ד (6.6.1944) בדהוק שבצפון עירק ועלה ארצה עם משפחתו בשנת תשי"א בהיותו כבן שש. בארץ סיים את לימודיו בבית-הספר היסודי "נוה יעקב", המשיך ללמוד שלוש שנים בבית-ספר תיכון ועמד בבחינות הבגרות. ימי ילדותו עברו עליו בשכונת הקטמונים, שם התאקלם במהירות בחברת בני גילו, וחבריו לספסל הלימודים אהבוהו על עדינותו הרבה ועל טוב לבו. מוריו העריכוהו על יחסו הרציני ללימודים, על אף גילו הרך, והתפעלו מדרך התמודדותו עם קשיים, למרות תנאי המצוקה בבית. גם כאשר העתיקה המשפחה את מגוריה לשכונה אחרת, קשר מאיר במהירות קשרי ידידות עם נערי השכונה החדשה. אביו ואמו הקנו לו מילדות את ההכרה בחשיבותם של הלימודים ולמרות שהיו להם עוד חמישה בנים ובנות, לא חסכו מאמץ ועשו לילות כימים בעבודה קשה למען בניהם. ואמנם, הבנים העריכו מאוד את מעשי ההורים ויחסי כבוד והערכה הדדים שררו בין ההורים לבין ילדיהם. מאיר גויס לצה"ל במחצית אוגוסט 1963 והוצב לחיל השריון. לאחר סיום הטירונות השלים קורס למקצועות הטנק והוסמך כתותחן. לאחר שהשלים בהצלחה גם קורס למדריכים, הוצב לבית-הספר לשריון כמדריך. על אף עבודתו הקשה לא דעכה בלבו התשוקה ללמוד והוא סיים קורס-הכנה ללימודים אקדמיים, ולמען זאת התנדב להאריך את שירותו הסדיר בשמונה חודשים. בתעודת השחרור שלו צוינה התנהגותו כטובה והערכת מפקדיו קבעה כי היה חייל טוב וממושמע. בסוף אוקטובר 1966 שוחרר מאיר מהשירות הסדיר. הוא נרשם ללימודים באוניברסיטה ולמד שלוש שנים בפקולטה לכלכלה ולמדעי המזרח. הוא השתתף בקרבות מלחמת ששת הימים כתותחן טנק, ופעמיים ניצל בנס כאשר הטנק שלו נפגע באש נ"ט. על חלקו במלחמה הוענק לו "אות מלחמת ששת הימים". מאיר נשא לאישה את חברתו שושנה והחל לעבוד ככלכלן ב"בנק ישראל". כאשת-חיל עזרה לו אשתו לשאת בעול כלכלת הבית. בתקופה זו נתגלו במאיר כשרונות שהיו חבוים ורדומים בו. הוא החל מצייר וציוריו מעוררים התפעלות עד היום בקרב רואיהם. לא היה מאושר ממנו כאשר ברבות הימים נולדה בתו ואחריה נולד בנו. מאיר היה בעל אוהב ואב מסור, ויחד עם זאת שימש כמקשר בין כל האחים והאחיות לבין ההורים. את מצוות "כבד את אביך ואת אמך" מילא כלשונה ולא היה דבר שבקשו ממנו לעשות והוא לא עשה בזריזות ומתוך רצון. היו לו "ידי זהב" והוא נהג לתקן בביתו ובבית חבריו, את כל הטעון תיקון, בתחומי החשמל, הנגרות והשרברבות. ביום הכיפורים תשל"ד התפלל מאיר ליד הכותל וברגע שנשמעה האזעקה בצהרי היום קיפל את טליתו והלך להפרד מהוריו. בהגיעו הביתה כבר המתין לו הצו. עם יחידתו עלה לרמת הגולן והשתתף בקרבות הבלימה העקובים מדם נגד הצבא הסורי. בקרב שריון-בשריון שהתחולל למרגלות תל-כודנה שברמת-הגולן ביום י"ג בתשרי תשל"ד (9.10.1973), נפגע הטנק שלו מפגז של האויב ומאיר נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בהר-הרצל בירושלים. השאיר אחריו אישה, בת ובן, הורים וחמישה אחים ואחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. במכתב תנחומים למשפחה כתב מפקדו כי "אנחנו, חבריו ליחידה, איבדנו חבר יקר ומסור. בחרפו את נפשו למות העניק לעם את החיים ולישראל את זכות הקיום". משפחתו הנציחה את זכרו בהכנסת ספר תורה עם רמונים לבית-כנסת בירושלים.