ימיני, יוסף

יוסף, בן זלדה ומשה, נולד ביום ד' באדר תש"ה (17.2.1945), בפתח-תקוה. הוא החל את לימודיו בבית-הספר היסודי לבנים "נצח ישראל", ואחרי-כן המשיך ולמד בבית-הספר התיכון-חקלאי במקוה-ישראל. הוא סיים את לימודיו בבית-הספר הגבוה לחקלאות "יד נתן" בעכו והוסמך כטכנאי למכונות חקלאיות. בבית הוריו, מוותיקי הישוב בארץ, ספג יוסי את ערכי האהבה לארץ-ישראל ולעם ישראל. הוא חונך לקיים אורח חיים פשוט וצנוע, רחוק מראוותנות, ולמד להעריך את חשיבותו של עמל הכפיים. בית ההורים היה בית חם, ששררו בו אהבה ואחווה. בבית זה הפך יוסי להיות מורה הדרך והיועץ לאחיו ולאחותו הצעירים ממנו. הוא ניחן בכושר מנהיגות וידע להשרות ביטחון ושלווה, שעה שנשא באחריות ובדאגה להדרכתם של בני המשפחה. בילדותו קננו בו יצר הרפתקנות וסקרנות, המיוחדים לנערים צעירים. אך בניגוד לרבים מבני גילו, היה יוסי חדור ביטחון רב בכוחו וביכולתו, היה מוכן להתמודד באתגרים ועמד במשימות רבות, הגם שהייתה טמונה בהן סכנה רבה. בזכות תעוזתו ואומץ לבו החדיר בידידיו ובחבריו הרבים את התחושה, כאילו הוא מחוסן מפני סכנות וכי אין דבר שיוכל לו. בתקופת לימודיו בבית-הספר התיכון במקוה ישראל הצטיין ביחס רציני ואחראי ללימודים ולעבודה. כבר אז בחר את דרכו לעתיד וידע כי ישלב את כישוריו הטכניים בעבודת האדמה ובחקלאות. לכן השקיע מאמצים רבים והגיע להישגים מעולים. הכל הכירוהו כאדם ישר, המחפש את האמת בדרך עקבית וחסרת פשרות, כאשר עמד על דעתו בתקיפות והגן בדבקות ובעקשנות על השקפותיו ועל עמדותיו. בבית-הספר במקוה ישראל הכיר את חברתו רחל, שנועדה להיות רעייתו. יוסי התגלה כאדם בעל רגש וחמימות ובעל חוש מפותח ליופי ולאסתטיקה. יוסי גויס לצה"ל במחצית יולי 1964 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות הוכשר כאיש צוות טנק ואחרי כן השלים בהצלחה קורס מפקדי טנקים. בתקופת שירותו בצבא התגלה כבעל כושר מנהיגות ויכולת פיקוד. הוא זכה להערכת מפקדיו והיה אהוד על פקודיו בזכות הביטחון והאווירה הטובה שהשרה. הוא היה מסור לתפקידו, עשה אותו מתוך אחריות ושאף להגיע לביצוע מושלם של כל משימה שהוטלה עליו. במחצית אוקטובר 1966 שוחרר יוסף מהשירות הסדיר והוצב ליחידת מילואים של חיל השריון. במסגרת יחידה זו לחם בקרבות לכיבוש רצועת עזה במלחמת ששת הימים. לאחר השחרור, והוא בן 21, נשא לאישה את רחל והקים יחד עמה את ביתו. הוא התגאה בהישגיו והיה מאושר על שהצליח להקים משפחה ולנהלה כשהוא כה צעיר. משפחתו, ובה רעייתו רחל ושלושת בניו – ליאור, אייל וארז, היו נושא לאושרו ולגאוותו ומלאו את חייו תוכן ושמחה. יוסי הצטרף לסגל מורי בבית-הספר התיכון החקלאי "אשל הנשיא" שם עסק בהוראת אגרו-מכניקה. הוא הצליח לרתק את תלמידיו בדרך ההרצאה המעניינת והבלתי שגרתית שלו. תלמידיו מעידים כי היו ממתינים בקוצר רוח לשיעוריו, שהיו מעניינים בתוכנם, רחבים בהיקפם ועשירים בהסברים מדעיים. הוא לא הסתפק בהרצאת חומר הלימודים, שהוכתב על ידי בית-הספר, אלא חיפש תחומים ואמצעים חדשים לרתק את תלמידיו. המורה ותלמידיו חברו יחד לחקור נושאים חדשים ותחומים בלתי ידועים, והגיעו להישגים מרשימים. לאחר סיום יום העבודה הארוך והמתיש הקדיש את זמנו למשפחתו והמשיך למלא את תפקיד המורה והמחנך, הפעם לבניו. הוא נהג לספר להם סיפורים ארוכים ומעניינים ויחד עמם שקד על תכנון הבית החדש שיבנה למשפחה. ביתו היה קן משפחה חם, ששררו בו אווירה נעימה ושלווה, אחדות ושותפות של אמת בכל תחומי החיים. הוא החדיר בבני המשפחה אהבה לארץ ולנופיה והרבה לצאת עם רעייתו ובניו לסיורים ולטיולים, שבהם תרו אחר מקומות ונופים חדשים. בחיפושיו אחר אתגרים חדשים בחייו יצא יוסי לעבוד כטכנאי בתעשייה האווירית; אחרי-כן עבד כטכנאי אחזקה בחברת "מכתשים" ושימש כמנהל המסגריה בתלמי הנגב. יוסי היה עובד מסור ודרש הרבה מעצמו ומהעובדים תחת פיקוחו. הוא דרש דייקנות ושלמות בביצועה של כל משימה, אך מעולם לא דרש דבר שהוא עצמו לא עשה. בדרישותיו היה תקיף וחסר פשרות, ולא היסס לבקר בחריפות כל אדם, שלדעתו היה ראוי לביקורת. הצלחתו בעבודה המריצה אותו לנסות ולהתמודד בתחומים חדשים ואכן משהחליט להפוך עצמאי החל לעסוק בבניית דירים. ראשית דרכו הייתה קשה ורצופת מכשולים משום שהוא נעדר חוש מסחרי ועסקי, אולם בתוך תקופה קצרה בזכות כישוריו ודבקותו, פרץ לעצמו במהירות דרך שהבטיחה שגשוג וביטחון. נפילתו במלחמת יום-הכיפורים נטלה אותו מעם משפחתו וקטעה את מאמציו להשלים משימה נוספת, אחת מני רבות, אך אולי הגדולה מכל שנטל על עצמו. במלחמת יום-הכיפורים השתתפה יחידתו בקרבות הבלימה וההבקעה נגד המצרים בגזרה המרכזית בסיני. בקרב שהתחולל ביום י"ט בתשרי תשל"ד (15.10.1973) פגע טיל בטנק של יוסי והוא נפצע. למרות פצעיו המשיך יוסי להפעיל את הטנק עד שנהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בבאר-שבע. השאיר אחריו אישה ושלושה בנים, הורים, שני אחים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "יוסף ז"ל היה מפקד טנק מצטיין ובעל ידע מקצועי מעולה. הוא היה אהוב ומקובל על חיילי היחידה". משפחתו והמועצה האזורית מרחבים תרמו לזכרו ספר תורה לבית-כנסת באשל הנשיא.