ימיני, גבריאל (‘גבי’)
בן יוסף ושרה. נולד ביום ד' באדר א' תשי"ז (5.2.1957) במושב ינון – כבן יחיד להורים מיוצאי-תימן, שהיו מראשוני המתיישבים במושב שבקרבת אשקלון ועסקו בחקלאות. שש שנים למד גבי בבית-הספר הממלכתי-דתי שבמקום. משם עבר למשך שנתיים, במסגרת חטיבת-הביניים, לבית-הספר העל-יסודי מקיף-דתי שבמרכז האזורי שפיר. המשיך באותו מוסד את לימודיו התיכוניים וסיימם בהצלחה. כהתמחות מיוחדת בחר גבי במגמת החשמל. מגיל צעיר נתגלו כישרונותיו וחריצותו של גבי בלימודיו. הוא היה בחור גבה-קומה ויפה-תואר, שהקפיד על לבושו ועל ניקיונו, ומשך מיד את העין ואת תשומת-הלב של הסובבים אותו. חויה מיוחדת היתה חגיגת הבר-מצוה, שנערכה במושב בנוכחות שש מאות מוזמנים, כשגבי מרשים את קהל האורחים בנאומו ובעצם הופעתו האומרת כבוד ורצינות. הוא רכש לו חברים רבים, אשר ראו בו ידיד-נפש היודע לרדת לסבך בעיותיהם ולסייע לפתרונן. בבית-הספר התיכון נבחר ליו"ר מועצת-התלמידים והתמסר בכל לבו ומרצו לענייני הכלל. ב'מניין' של התלמידים שימש כגבאי וכחזן בעל קול ערב. "את כל תפקידיו מילא בחן רב, בשקט ובשלוה", מעיד עליו מנהל בית-הספר. גבי שמר, תוך אהבה ומסירות, על מצוות כיבוד אב ואם, סייע להם בעבודתם המפרכת במשק ונזהר שלא להדאיגם. כן הקפיד על שמירת מצוות התורה, ובמיוחד על קדושת השבת. גבי כבש על-נקלה את לבם של כל הבנים והבנות במושב, ולא היה גבול להערצה שרחשו לחברם, שנראה להם משכמו ומעלה בכישרונותיו, בתבונתו, בעדינותו, ברוח ההומור ששפע ממנו תמיד ובכושר-מנהיגותו שלא נמצא מערער עליו. בבוא היום, כאשר הסתלק גבי לפתע מן העולם, הנציחו רבים מהם את רגשות האהבה והדוי ששמרו בלבם כלפי חברם הבלתי- נשכח בשירים ובפזמונים שחיברו לזכרו. עם כל סגולותיו האינטלקטואליות והנפשיות הצטיין גבי גם בתחום הגופני. היה פעיל בגדנ"ע, השתתף בקורס-מ"כים דתי וזכה להיבחר כמ"כ חניך מצטיין פלוגתי – עובדה שצוינה גם בכתב-העת 'מחנה גדנ"ע'. כן הגיע להישגים מרשימים בענפי-ספורט שונים. התעודות הרבות שהצטברו בביתו מעידות על השתתפותו במירוצים, בקורס להסמכה למצילים-חובבים, בצעדות, במירוץ-אופניים עממי ובאתלטיקה קלה. כן הוענק לו אות- הספורט מטעם משרד החינוך והתרבות. כישוריו הרבים אפשרו לגבי לעמוד במבדקים לקורס טיס בחיל-האויר, ואולם בסופו-של- דבר לא נתגשם חלום זה שלו להיות טייס בישראל. כאשר גויס, ביולי 1975, לצה"ל, הושם, לאחר הטירונות, לחיל-האויר, לקורס עוזרי בקרים-מפעילים ב-נ"מ. באותו זמן גם שקל להתנדב ליחידה קרבית. המצב המיוחד בבית אילצו לבקש ולקבל חופשה מיוחדת של חודש ימים לסייע למשק הוריו. בערב שלפני תום חופשתו נפל גבי עת שירותו. היה זה חמישה חודשים לאחר שנשבע אמונים לצה"ל – ביום ט"ז בטבת תשל"ו 20.12.1975)). הובא למנוחת-עולמים באדמת- המושב שלו, בינון. מפקד בית-הספר הצבאי, שגבי למד בו, כתב להורים השכולים: "גבריאל עשה רבות, במשך-שירותו הקצר בצה"ל, בגילוי רצון ונכונות לשרת את המדינה ואת העם ככל-יכולתו, ואף הגיע להישגים מצוינים בשלבי אימוניו". ההורים תרמו לזכרו של בנם-יחידם ספר-תורה, להנצחת שמו.
