ימין, כרמלה
כרמלה, בת רות וציון ז"ל, נולדה ביום ז' בסיון תשי"ד (8.6.1954) במעברת העולים "שער העליה". שנתיים עשתה כרמלה עם הוריה, יוצאי עירק, בצריפי המעברה. בשנת 1956 עברה המשפחה לגור בדירה במחנה-דוד בחיפה, וכרמלה למדה בבית-הספר היסודי "נירים". אחר-כך למדה בבית-הספר התיכון-עירוני א' בקריית אליעזר, ועמדה בהצלחה בבחינות הבגרות. כרמי – כך כינה האב ציון את בתו הבכורה – הייתה תינוקת יפהפיה. בשנים הראשונות שעשו בני הזוג ימין בארץ – שנות התאקלמות והסתגלות – הייתה כרמלה קרן אור ותקווה להוריה. על פי סיפורי אחיה ואחיותיה, שנולדו בארץ, הייתה בת טיפוחיו של האב ויד ימינה של האם. היא סייעה במלאכות הבית השונות, טפלה באחיה הקטנים והוסיפה בלבביותה לאווירה המשפחתית בבית. האב, שהיה איש ציבור, ראש המועצה המקומית במחנה-דוד, העמיד בראש שאיפותיו מתן השכלה גבוהה לילדיו, מתוך רצון לפתוח בפניהם אפשרויות רבות בחייהם. כרמלה השקיעה את מלוא מרצה ומסירותה בלימודים, והייתה מקור גאווה להוריה. אהבה רבה רחשה לים. ביומנה אפשר למצוא פעמים רבות את המשפט: "היום לא הלכתי לבית-הספר. הלכתי לים…" היא בלתה ימים רבים על שפת הים, אהבה לשחות ולרוץ לאורך החוף. אל "חוף הסלעים" מול ביתה נהגה לקחת כפעם בפעם גם את אחיותיה הצעירות. ואלם אחת ידעה כרמלה היטב: העזרה בבית וחובות הלימודים קודמים לבילוי בים. כרמלה הייתה נערה עירנית וחברותית. היא הרבתה לבלות עם ידידיה במועדון הנוער שבמחנה דוד ובבית-הספר התיכון, והשתתפה במסעות ובטיולים, שנערכו במסגרת הגדנ"ע. כשסיימה את לימודיה בבית-הספר התיכון, הייתה נערה מבוגרת ואחראית, תמירה ויפה – משוש לב הוריה. כרמלה גויסה לצה"ל במרס 1973. קדמו לגיוס לבטים והרהורים; היא רצתה להמשיך בלימודים ואף נרשמה, בעידוד אביה, לסמינר למורים וגננות. אולם, בסמוך לתחילת שנת הלימודים התחרטה, בעיקר בהשפעת חברות שכבר גויסו, והחליטה למלא את חובתה לצה"ל. שבועיים לאחר גיוסה, והיא בעיצומה של הטירונות, נפטר אביה באופן פתאומי. כרמלה, שכה קיוותה להתגאות בפני אביה בהופעתה כחיילת במסדר סיום הטירונות, התייתמה. הייתה זו מכה קשה לה, לאמה ולילדים. כרמלה שירתה בחיל השריון, הייתה קרובה לבית והפכה להיות "אב המשפחה". כתום יום עבודה בבסיס, לימדה תלמידי כיתות יסוד, כדי לסייע במימון הוצאות הלימודים של אחיה. היא נרתמה לעזרת האם, סייעה בגידולם ובחינוכם של אחיה הצעירים, ופנקה את אחיותיה במתנות. האם, שהתקשה לעמוד בנטל הפרנסה, פנתה למפקדיה של כרמלה וביקשה את שחרורה מצה"ל. הבקשה לא נענתה ושחרורה עוכב ונדחה. היא המשיכה לשרת כפקידת שלישות ועשתה חיל בתפקידה. במקום שירותה בלטה כרמלה בכישרונה, ביעילותה ובאחריותה. כן הצטיינה בהופעתה החיצונית הנאה במיוחד. לימים שימשה אף כדוגמנית ליועצת יופי. ביום חמישי, ו' באדר תשל"ד (28.2.1974), נסעה כרמלה מבסיס בצפון הארץ לשלישות הראשית בדרומה. היא קפחה את חייה בתאונת דרכים קטלנית ונפטרה בעת שרותה. שנה לאחר מות אביה הובאה כרמלה למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בעפולה. היא השאירה אחריה אם, שלושה אחים ושתי אחיות. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "למרות מצבה המשפחתי הקשה, גלתה כרמלה ז"ל נאמנות ומסירות בכל התפקידים שהוטלו עליה. הייתה נכונה תמיד ונענתה ברצון לכל פנייה ובקשה מצד חיילי המילואים השייכים ליחידה. אין ספק בלבי, כי בהתנהגותה זו שימשה כרמלה ז"ל, דוגמא ומופת ליתר החיילות ביחידה". משפחתה של כרמלה תרמה לזכרה ספר תורה לבית הכנסת הספרדי "קדושי בבל" בגבעת-המורה
