ימין, חיים

חיים, בנם בכורם של ליאורה ונסים, יוצאי לוב, נולד ביום כ"ט באייר תשי"א (4.6.1951) ברמת ישי. כשהיה בן חמש, עברה משפחתו למגדל העמק, וחיים למד שם בבית-הספר היסודי "שלום עליכם". אחר כך למד במגמה של מסגרות מכנית בבית-הספר המקצועי המקיף על-שם רוגוזין. ילד שקט היה, בן מסור ואח אהוב. בבית-הספר היה אהוד על מוריו ועל חבריו לספסל הלימודים, למד בשקידה והיה מעורה בחיי החברה של התלמידים. כבר בילדותו התגלה כספורטאי מעולה. הוא טיפח את כושרו הגופני והרבה לשחות ולשחק משחקי כדור שונים. לימים הצטרף לקבוצת הכדורגל של "הפועל" במגדל העמק ולמד את ספורט הג'ודו. בד-בבד עם פעילותו הספורטיבית הענפה, השתלם חיים בשעות הפנאי בקורס לבניית דאונים מטעם הגדנ"ע. חיבה מיוחדת רחש חיים לכלי טיס. הוא ביקש להכיר את המבנה המורכב שלהם ושלח ידו גם בבניית דגמים נסיוניים. ערב גיוסו לצה"ל היה חיים נער בוגר ואחראי, גבה קומה וחסון, גאוות הוריו ואהובם של אחיו ואחיותיו הצעירים. חיים גויס לצה"ל בראשית מאי 1969 והתנדב לחיל הצנחנים. לאחר הטירונות השתלם בקורס צניחה, ובסיומו היה זכאי לענוד כנפי-צנחן. לאחר-מכן הוצב ביחידת שריון וביצע ללא דופי את כל המשימות שהוטלו עליו. חבריו לחיל מעידים עליו, שהיה חייל מעולה והיה נכון למשימות הקשות ביותר. אישיותו הלבבית השרתה אווירה נעימה וחברית בין החיילים, הווא היה נחלץ תמיד לסייע לחבר שהתקשה במילוי הפקודות או לחבר שהיה שרוי במצוקה. באפריל 1970 נשלח חיים להשתלמות בקורס מ"כים. הוא סיים את הקורס בציון גבוה (82). בתום שירות החובה שלו, במאי 1971, החליט חיים להצטרף לשירות בצבא הקבע, ונשלח, בהמלצת מפקדיו לקורס קצינים. כשסיים את השתלמותו בקורס זה הועלה לדרגת סגן-משנה. גם כקצין התגלה כושרו כחייל וכמפקד והתבלט כוח שיפוטו השקול ומזגו הטוב. חיים היה מסור והרבה לדאוג לחייליו. אמנם דרש ביצוע מדויק של המטלות, אך ידע תמיד לקיים יחס אנושי ולבבי עם רעיו לנשק. בשלהי חודש מרס 1973 נשא לאישה את חברתו, קורינה. בני הזוג גרו תחילה במגדל העמק, וחלמו על הקמת משפחה ובית בישראל. חודשים אחדים לאחר נישואיהם ציפו להולדת ילדם הראשון. אך חיים לא זכה לראות את בנו הרך. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים, נשלח חיים לגייס חיילי מילואים באזור הצפון. בערבו של היום הצטרף אל יחידתו, יחידת שריון, ונשלח לחזית הצפון. ארבעה ימים לחם בקרבות הבלימה ברמת הגולן, וחבריו לנשק מציינים את אומץ לבו ואת מסירותו הבלתי מסויגת. ביום החמישי לקרבות נשלח חיים לחזית הדרום, שם כתרה יחידתו חלק מחיילי הארמייה המצרית. חיים פעל בגבורה מופתית בהיכנסו לטנק בוער, כדי לחלץ אחד מחבריו שנלכד שם. ביום כ"ג בתשרי תשל"ד (19.10.1973) נפצע חיים פצעים אנושים, כשלחם ליד התעלה. הוא הועבר מיד לבית החולים "איכילוב" בתל-אביב. עשרים יום נאבק על חייו, עד אשר ביום י"ב בחשון תשל"ד (7.11.1973), מת מפצעיו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי במגדל העמק. השאיר אחריו אישה הרה, אב, אם, שבעה אחים ושלוש אחיות. בנו, שנולד במחצית דצמבר 1973 נקרא על שמו. במכתב תנחומים לרעיה השכולה, גולל שר הביטחון דאז, רב-אלוף משה דיין, את פרשת פעילותו הצבאית הענפה של חיים, וכתב: "חיים היה איש חיל הרגלים שעבר הסבה לשריון. הוא הוערך כקצין אחראי מאוד, בעל רצון רב להצליח, בעל ידע מקצועי, נאמן לתפקידו ולמפקדיו. כל מי שהכירו – אהבו". המועצה המקומית של מגדל העמק הנציחה את זכרו של חיים בהקמת בית-כנסת על שמו במגדל העמק; כן הקימה את "גן האחים" להנצחת זכרם של חיים ושל אחיו גבריאל, שנפל שנה אחריו בעת מילוי תפקידו. בעקבות תחקיר שבוצע במהלך 2017 עודכן כי הועלה לדרגת סגן.