ימין, אברהם

אברהם, בן זולה ויהודה, נולד בשנת תש"ו (1946), בטריפולי שבלוב ועלה ארצה עם משפחתו בשנת תשי"א (1951). משפחתו השתקעה באשקלון והוא למד בבית-הספר היסודי "ארלוזורוב" ואחרי-כן למד בבית-הספר התיכון-מקצועי "אורט" באשקלון. אברהם גדל וחונך במשפחה שנמנתה עם קהילת יהודי לוב ובתקופת נעוריו לא ידע מחסור. המשפחה הגיעה ארצה בתקופה קשה ליושבים בארץ, תקופת הצנע והדלות. ואכן נתקלה כאן בקשיי הקליטה וההסתגלות המיוחדים לעולים חדשים. אברהם, שהיה קשור למשפחתו, נטל על עצמו את עול הדאגה לפרנסת המשפחה ולאחר שסיים שתי שנות לימודים בבית-הספר התיכון, יצא לעבוד כפחח רכב. אברהם גויס לצה"ל במחצית מאי 1964 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות הוכשר לשמש כלוחם חרמ"ש וסיים קורס נהיגה וקורס נהגי זחל"ם. הוא נשלח לשרת ביחידת חיל רגלים משוריין כלוחם חרמ"ש. במחצית יולי 1966 שוחרר אברהם מהשירות הסדיר והוצב ליחידת מילואים של חיל השריון. ביחידה זו היה נקרא לתקופות של שירות מילואים ועמה לחם בקרבות לכיבוש סיני במלחמת ששת הימים. אחרי השחרור שב למקום עבודתו, שם היה אהוב ומקובל בזכות מסירותו ויכולתו המקצועית המעולה. בשנת 1967, אחרי שהסתיימה מלחמת ששת הימים עבר לעבוד במפעל "נירוסטה נירומטל", שם עבד עד שנת 1971. בשנת 1969 נפטר אביו ואברהם נאלץ להגדיל את הסיוע שהעניק למשפחתו. במרס 1971 נשא לאישה את גאולה והקים יחד עמה את ביתו באשקלון. בינואר 1972 נולדה בתו אילנית. אברהם הצליח, תוך עבודה קשה ומאומצת, להקים לו ולמשפחתו בית נאה, שהיה קן משפחתי חם וספוג אווירה טובה ונעימה. הוא היה בעל ואב מסור ואוהב, הקדיש את כל זמנו למשפחתו ושמר על קשרים הדוקים עם אמו ואחיו. במחצית יוני 1971 התנדב לשירות קבע בצה"ל ומונה להיות קצין רכב בחטיבה ברצועת עזה. הוא מילא את התפקיד הקשה ורב-האחריות במסירות ובנאמנות. הצטיין ברמתו המקצועית המעולה והיה מקובל על מפקדיו ועל חבריו ליחידה. בתפקידו כקצין רכב הועלה לדרגת סמל-ראשון. במלחמת יום-הכיפורים השתתף עם יחידתו בקרבות הקשים בסיני. לאחר סיום הקרבות התעתד להאריך את שירותו בצבא הקבע בשלוש שנים. ביום ד' בכסלו תשל"ד (29.11.1973) נפל אברהם בעת מילוי תפקידו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין באשקלון. השאיר אחריו אישה ובת, אם, אח וארבע אחיות. בניו התאומים – אבי, הנושא את שמו ועמי-יהודה, הנושא את שם אביו – נולדו חודשים ספורים אחרי נפילתו והוא לא זכה להכירם. לאחר מותו הועלה לדרגת רב-סמל. בתעודת הוקרה, שהוענקה למשפחה על ידי ראש אכ"א האלוף הרצל שפיר, נאמר: "הוא ראה את שירותו כשליחות ונשאו במסירות ובאהבה. נכון ומסור תמיד, הקדיש עצמו להגברת כוח צה"ל ולטיפוח רוחו, כאשר טובת המדינה לנגד עיניו". בני משפחתו תרמו ספר תורה לזכרו לבית-כנסת באשקלון.