דן, בן יהודית ואריה-רפאל, נולד ביום א' בחשון תש"ה (18.10.1944), בבוקרשט שברומניה, בעת שהוריו, מניצולי מחנות ההשמדה בפולין, עשו את דרכם לארץ ישראל. הוא למד בבית-הספר היסודי "המתמיד" ברמת-גן ואחרי-כן למד בבית-הספר התיכון-חקלאי בכפר-הירוק ויחד עם חבריו לכיתה הצטרף לגרעין נח"ל. דן גויס לצה"ל בסוף ספטמבר 1962 ועשה את תחילת שירותו בקיבוץ נח"ל-עוז במסגרת הנח"ל. בשנת 1963 השתתף בקורס לחובשים כלליים והועבר לחיל האוויר שם שירת כחובש תעופתי. במחצית מרס 1965 שוחרר דני מהשירות הסדיר והוצב ליחידת מילואים של חיל הרפואה. לאחר השחרור החל ללמוד רפואה באוניברסיטת בולוניה שבאיטליה, שם למד שלוש שנים. בשנת 1971 סיים את לימודיו בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת תל-אביב. דני היה מלא שמחת חיים, עליזות ושובבות. הוא היה אהוב בשל פשטות הליכותיו, גישתו הישירה והטבעית ובשל סבלנותו וסלחנותו. הוא היה עדין-נפש ובעל חוש הומור. דני היה בעל אישיות צנועה וטובה, ששבתה את לב בני המשפחה והידידים, אשר ביקשו את חברתו, כדי ליהנות מרגעים של חום ועליזות. דני הרבה לעסוק בספורט. הוא נמנה עם נבחרת הנוער של "הכפר הירוק" בכדורגל, וזכה שם באליפות טניס שולחן. הוא אהב לבלות את זמנו בחיק הטבע, נהנה מן השמש והרוח, מהים ומגליו. אהבתו לילדים היא שהביאה אותו למחלקת הילדים בבית-החולים על-שם הלל יפה בחדרה, שם עשה את תקופת ההתמחות והשתלם ברפואת ילדים. דני הפך להיות הרוח החיה במחלקה. הוא גילה יעילות ומסירות, ניחן בשקט נפשי ובתחושת אחריות. בשל תכונותיו הפכה המחלקה, על צוות עובדיה, האמהות והילדים, למשפחה גדולה אשר כולם שאלו לעצתו של הרופא הצעיר, ששמר בלבו חום, חיבה וחמימות לכל ילד. כך תיאר ד"ר משה ברנט, מנהל המחלקה, את דני בעבודתו: "המחלקה הייתה לו בית, והוא הזדהה עמה כליל, עם תפקידיה, מטרותיה וצרכיה. עד כמה שהקדמתי לבוא בבוקר למחלקה – דן היה כבר שם; אם נכנסתי בערב – דן היה שם או זה עתה יצא, או זה עתה התקשר. בחופשות מן המילואים היה עובר תחילה דרך המחלקה ואחרי-כן ממשיך הביתה – כנראה זכה לטעום את הטעם המתוק של השילוב המלא בין חייו האישיים וחיי הרפואה. בעבודתו כרופא שילב מיומנות וידע מקצועי, פרי לימוד ממושך ומעמיק, ברגשות אהבה ורצון לעזור לכל נזקק". שלושה חודשים לפני שנפל הגיש את עבודת הדוקטורט שלו בנושא "שימוש בהזנה תוך-ורידית במחלקת ילדים בבית-חולים כללי". כשפרצה מלחמת ששת הימים מיהר דני להגיע ממקום לימודיו באיטליה והשתתף בקרבות ברמת הגולן כחובש תעופתי. לאחר מלחמת ששת הימים חזר ארצה וסיים את לימודי הרפואה באוניברסיטת תל-אביב. לאחר סיום הלימודים סיים בהצלחה קורס קציני חיל רפואה והוענקה לו דרגת קצינות. בשנת 1970 נשא לאישה את דורינה, אותה הכיר בתקופת לימודיה בבית-הספר לאחיות בתל-השומר. דני היה איש משפחה מסור ואוהב ורצה במשפחה רבת ילדים. בשנת 1972 נולדה בתו דנה, אותה אהב ולה הקדיש את כל זמנו הפנוי. מיד עם הולדת דנה רצו דורינה ודני באחות חברה לה, ושנה לאחר הולדתה הרתה דורינה את קרין. קרין נולדה חצי שנה לאחר נפילתו של דני. במלחמת יום-הכיפורים התנדב דני, שהיה מוצב באזור המרכז, לשרת כרופא בבית-חולים שדה ברמת הגולן. ביום י"ד בתשרי תשל"ד (10.10.1973), שבוע ימים לפני יום הולדתו העשרים ותשעה, נפל בהפגזת האויב על כוחותינו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו אישה, שתי בנות, אם, אחות תאומה – נילי ואחות תמר. הרמטכ"ל ציין את דני לשבח על התנהגותו בשדה הקרב, בכתב העיטור נאמר: "ביום 10 באוקטובר 1973 שירת סגן ד"ר דן ילון ז"ל כרופא בבית החולים שדה ברמת הגולן, באזור אל-על. כאשר החלה הפגזה כבדה על נקודת פינוי במסוקים, התפזרו כל האנשים בשטח לתפיסת מחסה. למרות אזהרות מפורשות, שלא לקום בשל הארטילריה הכבדה – חזר סגן ד"ר דן ילון לטפל בפצועים באוהל. בעת פעולה זו נפגע ונפל. במעשה זה גילה ד"ר ילון ז"ל אומץ לב ומסירות בתפקידו;" במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב קצין רפואה ראשי: "אנו אבלים על אובדן חבר טוב למקצוע וחבר טוב לנשק, אשר הקריב את עצמו בעת נסיון להציל נפגעים ובכך קיים את שבועת הרופא העברי;" בבית-החולים על-שם הלל יפה בחדרה הוקמה ספרייה על שמו. בני משפחתו תרמו לספרייה את כל ספרי הלימוד של דני וביטאונים מקצועיים.
