יחני, יעקב

יעקב, בן מטילדה ויוסף, נולד ביום י"ב בכסלו תשט"ו (7.12.1954) ביפו. הוא למד בבית-הספר היסודי "יונה הנביא" ואחרי-כן סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון-עירוני ו', במגמה החברתית, ועמד בהצלחה בבחינות הבגרות. יעקב, שכונה בפי בני משפחתו – ג'קיטו, גדל בשכונה הנמצאת בקרבת הים ביפו. הוא אהב לבלות שעות ארוכות על חוף הים, התאמן בשחייה, ופעם בנה יחד עם אביו סירה, שהרבה להתגאות בה ולחתור בה להנאתו. הוא היה תלמיד מצטיין ואהב בעיקר את לימודי הטבע. הוא היה האחראי על המעבדה בבית-הספר והקדיש זמן רב לטיפול בה. בזמנו הפנוי השתתף בחוגים למלאכת-יד ולצילום. הוא השאיר אחריו אוסף גדול של חפצים שגילף בעץ, המעידים על כישרון רב ועל חריצות כפיים. הוא היה אדם רודף שלום, אמת וצדק. תמיד השתדל להימנע ממריבות ובכל מקום היה טורח להשכין שלום בין יריבים. הוא כיבד כל אדם ובזכות זאת רכש לעצמו ידידים רבים בבית-הספר ובצבא. יעקב היה שותף לפעילות חברתית ותרבותית ענפה. עם חבריו ללימודים הקים גרעין של בני נוער, שמטרתו לסייע לישובי ספר. בתקופת החופשות היה יוצא עם חבריו לכפר עזה, כדי לסייע לחברי המשק בעבודתם. הוא היה חובב ספורט נלהב והשתתף בתחרויות כדורסל שנערכו בשכונת מגוריו, כחבר קבוע של סגל קבוצת הכדורסל של השכונה. בשבתות היה הולך עם חבריו לצפות במשחקי כדורגל. הוא אהב להאזין למוסיקה ובעיקר אהב שירים עבריים מתקופת המחתרות ומלחמת העצמאות. כמו כן אהב להאזין למוסיקה קלה ולפזמונים. יעקב גויס לצה"ל בסוף אוקטובר 1972 והתנדב לחיל הצנחנים. לאחר סיום הטירונות השלים בהצלחה קורס צניחה וזכה לענוד כנפי צנחן. הוא היה גאה על שהוא משתייך ליחידה המובחרת של הצנחנים. בזכות מעלותיו וטוב-לבו הפך עד מהרה חביב ואהוד על כל אנשי יחידתו, מפקדים וחברים גם יחד. בתקופת האימונים המפרכים הצליח יעקב לשמור על קור רוח ושלווה ובכך הישרה ביטחון סביבו והצליח לעודד את חבריו להתמיד במאמץ. ברגעים קשים, באימונים ובפעולות המבצעיות ידע יעקב לעשות את הדרוש כדי להעלות את המוראל ביחידה ולסייע לחבריו להתגבר על המכשולים ועל קשיי האימונים. בשיחות עם חברים ומפקדים הביע את דעותיו על מהות השירות בחיל הצנחנים ועל החשיבות הרבה הנודעת לתפקידם של הצנחנים. הוא שאף להקנות לחבריו את אמונתו בצורך לקיים את גאוות היחידה ואחוות הלוחמים. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים הוטסה יחידתו לסיני, ויעקב השתתף בקרבות הבלימה וההבקעה נגד המצרים. בקרבות אלה, שהיו קשים ומרים, הצליח יעקב לשמור על קור רוחו והשרה אווירה של ביטחון ואמונה בכוחם וביכולתם של הצנחנים להתגבר על האויב. ביום כ"א בתשרי תשל"ד (17.10.1973) נערכה ההתקפה על "החווה הסינית". בקרב הקשה נפגע יעקב ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו הורים ושתי אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. חבריו לחיל הצנחנים כתבו דברים על דמותו, שראו אור בעלון קורס מפקדי הכיתות של הצנחנים; חבריו ללימודים בבית-הספר התיכון עירוני ו' הוציאו לאור עלון ובו כלולים דברי מורים וחברים על דמותו, בצד דברים על מורי בבית-הספר ובוגריו שנפלו במערכה.