יחיה, יגאל

בן רינה ויפת, נולד ביום כ"ד באייר תרפ"ח (14.5.1928) בשכונת שעריים שליד רחובות. בהיותו בן 4 עברו הוריו להתיישבות בכפר מרמורק. עד גיל 12 למד ב"תלמוד-תורה", אחר-כך למד בישיבת "פורת יוסף" ובשעות הערב קנה דעת גם אצל מורה פרטי. בהיותו בן 14 החל לעבוד כדי לעזור למשפחתו. הוא הצטרף לסניף "הנוער העובד" ובמרוצת הזמן היה לאחד המדריכים המוכשרים בו. אחרי ימי הכשרה במחנות ובמשקים נתקבל לעבודה בתחנת- הניסיונות ברחובות ושם התבלט כנער מחונן, אוהב-עבודה, צמא חיים ודעת. במהרה רכש לעצמו ניסיון בעבודות-משרד שונות ועמד יפה בבחינה לקבלתו כעובד קבוע של "הסוכנות". יגאל היה בין ראשוני המתגייסים לגדנ"ע ועבר ברוחמה קורס מפקדי כיתות. בהיותו בקורס זה ערכו הבריטים חיפוש במקום אחר נשק-מגן ויגאל היה בין 15 החשודים שנכלאו 48 שעות במכלאה בודדת ועונו שם. בחוזרו מהקורס הקדיש את כל זמנו הפנוי, במשך 5 שנים, להדרכת נוער בגדנ"ע. עם פרוץ מלחמת-העצמאות התגייס לחי"ש והועבר אחר-כך לחטיבת "גבעתי". במשך שנה השתתף בקרבות נגד הצבא המצרי ולא אחת ראה את המוות פנים אל פנים. בחודש כסלו תש"ח הועברה חטיבתו לאזור "המשולש". ימים ספורים לאחר שיגאל נתמנה מפקד כיתה, השתלטה יחידתו על מספר משלטים שחלשו על רמת הכובש. העיראקים תקפו נגד בעוצמה רבה, אך נהדפו. בקרב זה נפל, ביום ב' בטבת תש"ט (3.1.1949), עת פגע בו כדור שפילח את לבו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנתניה.