יחיא, יחזקאל

בן רבקה וחי, נולד בשנת תש"ו (1946) בעירק. עם העלייה הגדולה מעירק, בשנת 1950, עלתה גם משפחת יחיא לארץ, ואחרי מגורים ארעיים במעברות התיישבה בשנת 1953 במושב עין-יעקב שבגליל המערבי. היישוב היה חדש, בלי בתים של קבע ועם תנאי חיים קשים. בני המשפחה התגוררו באוהלים ובצריפים ופרנסתם הייתה בדוחק רב. בכל זאת, גם בתקופה קשה זו, דאגו ההורים לחינוך בנם. יחזקאל למד בבית-הספר "ארזים" במעלות, וכשסיים שמונה כיתות לימוד, לא היו במקום כיתות להמשיך לימודיו, והוא נשלח ללמוד בבית-הספר החקלאי "עירון" בחדרה. י"א כיתות הוא למד, ונאלץ להפסיק את לימודיו מפני שעזרתו הייתה דרושה במשק ביתו במושב. הוטל על יחזקאל לעזור בפרנסת המשפחה. יחזקאל היה חבר בתנועת "הנוער העובד והלומד" של בני המושבים. הוא אהב ספורט ושיחק כדורגל בקבוצת מושבו. בנובמבר 1963 הוא התגייס לצה"ל, ואחרי שעבר אימוני טירונות הוצב לשרת במשטרה הצבאית. הוא עבר בהצלחה כמה קורסים, עלה לדרגת רב"ט, ביולי 1965 עלה לדרגת סמל, וסיים את שירותו הסדיר בדרגת סמ"ר. אחרי שהשתחרר מצה"ל, חזר יחזקאל למושב עין-יעקב ועבד כחקלאי. באותו זמן, החל אחד השלבים במבצע יישוב הגליל על-ידי בני מושבים, שחזרו משירות צבאי. בשנת 1966 התיישב יחזקאל במושב נטועה, סמוך לגבול לבנון. שם הוא בנה את ביתו, התחתן עם הגננת המקומית ונולדו לו שלושת ילדיו. תפקידו במושב היה בנטיעות. הוא נבחר לוועד המושב, ומילא את תפקידו בהתנדבות ובמסירות. בשנת 1980 פנה יחזקאל בבקשה למפקדיו בצה"ל להעבירו ליחידה בהגנה המרחבית שבאזור, מפני שלדעתו יוכל לתרום יותר בשירותו בהגנה המרחבית. בקשתו נתמלאה, ויחזקאל הוצב ביחידת הג"א באזור מגוריו. במלחמת שלום הגליל התנדב יחזקאל לצאת לשירות מילואים בלבנון. ביום י"ב בסיוון תשמ"ג (23.5.1983) הוא היה בסיור בגיזרת נבטיה. הסיור נתקל במארב מחבלים, שפתחו באש, ויחזקאל נפגע ונהרג. בן 37 שנים הוא היה במותו. שר הביטחון משה ארנס כתב עליו למשפחתו: "יחזקאל התנדב לכל תפקיד, והיה אהוב על סביבתו". מפקד יחידתו כתב עליו למשפחתו: "יחזקאל היה ידוע כאדם שקט וצנוע, שביצע כל המשימות שהוטלו עליו, בלא מרירות. בשעות הקשות ביותר התנדב לעזור לחבריו". יחזקאל הובא למנוחות בבית-הקברות הצבאי בנהריה. הוא השאיר אחריו רעיה, שני בנים, בת, אח ואחות