יחיאלי, יוגב

בן חלי ודורון. נולד ביום ח' באב תשמ"ה (26.7.1985) בחיפה. אח צעיר לגיא, נכד שני לשני זוגות סבים וסבתות ונין לשני זוגות סבא וסבתא רבא מצד אמו. יוגב הגיח לאוויר העולם בליל שבת, בלידה קצרה וקלה יחסית. הוא היה תינוק שקט, רגוע, יפהפה וחייכן. בחצי השנה הראשונה לחייו בילה את מרבית שעותיו בשינה – דבר שהעלה בהוריו שמץ של דאגה – אך עם הזמן השלים את הפער: עטוף באהבת בני משפחתו גדל, צמח, הלך, דיבר והתפתח, וגילה סקרנות רבה לעולם שסביבו: סקר, בדק, קלט ושאב ממנו לרוב. בעת שהיה עסוק בענייניו לא שעה לסביבתו, קל וחומר למי שפחות עניינו אותו. עוד בהיותו בגנון נשלח שוב ושוב לבדיקות שמיעה עקב חשד שהוא סובל מליקוי שמיעה, אך במהרה התברר שיוגב שומע מצוין – את מי שהוא מעוניין לשמוע: הגננת פשוט הפריעה לו לשחק עם צעצועיו בגן… בגיל שנתיים עברה המשפחה לכרמיאל וכאן בילה יוגב את מרבית שנותיו עד גיוסו לצבא. הוא ביקר בגן הילדים שבשכונה המערבית, שם יצר פרפרים ממסטיק והדביקם בתום לב לשערה הבלונדי של ילדה יפה. לימים, כשההורים כבר הפכו לחברים וגם הילדים גילו עניין זה בזה, קישטו השניים רכב של שכנה באדיקות כזו עד שאי-אפשר היה להניע את הרכב – מרוב הצמחים שהיו עליו… כילד צעיר הרבה יוגב לשחק עם אחיו גיא, בעיקר בשבתות בבוקר, וממנו למד לקרוא ולכתוב – והוא רק בן ארבע. משעה שלמד את מלאכת הקריאה החל יוגב לקרוא וללמוד מכל הבא ליד; בכיתה א' כבר כתב עבודת סיכום על נפוליאון (כשהילדים בכיתה תוהים "מה זה נפוליאון?"), לאחר שקרא עליו באנציקלופדיות שגמע בשקיקה בשוכבו על השטיח בבית. העונש הקשה ביותר שקיבל היה לא לקרוא ספר מספר ימים. יוגב אסף חומרים מספרים שונים, השווה ובדק בחתכים של יבשות, מדינות ותקופות, סיכם הכל וידע על-פה כל דבר שקרא. את השכלתו היסודית רכש יוגב בבית-הספר היסודי "אלון" והמשיך לחטיבת-הביניים והתיכון המקיף "אורט מגדים" בכרמיאל. כבר בשלב מוקדם אותר כמחונן, ונוסף לשעות הלימודים הרגילות למד בחוגים מיוחדים בבתי-ספר למחוננים בשלומי ובכרמיאל. בצניעותו, הקפיד להמשיך ולבלות עם חבריו ממסגרות הלימוד הרגילות, לעולם לא התנשא וביקש שלא להבליט את יכולותיו. יוגב היה חבר טוב ואמיתי שנותן מכל הלב: בגיל שלוש-עשרה, למשל, העניק מתנה מיוחדת לחברו הטוב ולכבודו הפיק, ביים והסריט עם חבריו סרט וידאו. יוגב היה איש אשכולות, שהתעניין במגוון רחב של תחומים. הוא היה בעל כושר למידה עצמי גבוה, ומשבחר לעצמו תחום התעניינות – חקר אותו ביסודיות עד תום: סרק ספרים, גמע אנציקלופדיות וביקש להגיע למיצוי הלימוד. בתקופת התיכון שימש כמד"צ (מדריך צעיר) בפיזיקה והדריך בהפסקות תלמידים אחרים. כדרכו, השקיע במשימה זמן ומחשבה, שקד להכין חומר שיעניין וימשוך את התלמידים, בשונה מחומר הלימודים הרגיל והפך את ההדרכות לחוויה מיוחדת. היה חבר פעיל בחוגי הסיור על-שם אורי מימון ואהב מאוד את הטיולים והמסעות בטבע – שק שינה ומזרן דק ומאובק, תרמיל גב, נעלי הליכה, צידה למסע וקדימה לגליל, להרי אילת ועוד. יוגב ידע לזהות סוגי צמחים וציפורים והיה שולף את ההגדרות מזיכרונו הבלתי נדלה; קריאה יחידה הספיקה לו כדי שהמידע ייחרט במוחו לעד. נוסף על הפעילות בחוגי הסיור השתתף יוגב גם בחוג קרטה וכן הקדיש זמן לנגינה באורגן חשמלי וללימוד עצמי של פריטה על גיטרה. לאחרונה, אף קנה מפוחית פה אך לא הספיק ללמוד את רזיה. בשעות הפנאי יוגב גמע בשקיקה ספרי פילוסופיה, אמנות וספרי מופת, האזין למוזיקה איכותית וצפה בסרטים ובתוכניות טלוויזיה נבחרות. מדפי חדרו היו עמוסים בספרים, קלטות ודיסקים אשר ליוו אותו לאורך תקופת התבגרותו וגרמו לו להתעצב כגבר מבריק, מיוחד, רגיש ויצירתי. את עבודת הסיום שלו בפילוסופיה הקדיש לסוגיית אגואיזם מול אלטרואיזם והרחיב את הדיון לנושאים כגון הקרבה עצמית לשם הישרדות אחרים. יוגב היה אדם מאורגן ומסודר; במגרות חדרו נמצאו דפים שעל גביהם תיכנן בקפידה את המשימות שעמדו בפניו: מסיבת פורים – להשיג תחפושת, להכין מצגת ליום הולדת חמישים של אמו, ועוד. מעל המשימות שבוצעו נמתח קו – "בוצע". גם בתחום החברתי ידע יוגב הצלחה. הוא היה מוקף בחבורת נערים בני גילו שהפכו לקבוצה מגובשת ואיכותית, שהתאפיינה ביכולתה לקבל כל אחד באשר הוא. לאותה חבורה התגעגע, ובחופשות מהצבא אחרי שעבר עם משפחתו לגור בהרצליה, היה יוגב נוטל לעתים קרובות את הרכב המשפחתי, נוסע לבלות אצל חבריו בכרמיאל וחוזר מאושר וקורן, מתמוגג כולו מהמפגש. לדברי חבריו, יוגב שימש כעמוד התווך, הרוח החיה והגורם המאחד של החבורה; הוא סחף אחריו את החברים לטיולים, אירגן ויזם פעילויות ובילויים. החברים נזכרים כיצד באחד הימים החליטו להופיע יחד בפאב בחיפה מחופשים ליורדי ים, כשאת הרטיות קנה כמובן יוגב. גם בבנות המין היפה מצא יוגב עניין ועד הצבא הספיק לצאת עם שתי נערות במשך תקופה ארוכה. יוגב היה בעל חוש צדק מפותח ביותר. בתקופת התיכון אף העז לכתוב שיר מחאה נגד מורה לספרות שהפלתה תלמידים והגיש לה את השיר הנאיבי: "יום אחד נכנסה המורה ועל הלוח כתבה מטלה/ "גם אנחנו משוררים, נא לכתוב שירים"/ והתלמידים שברו ראשם, הזיעו, התאמצו ובדו ממוחם/ (חוץ מכמה עצלנים) שירים מהלב, שירים מקוננים שאיכשהו רובם קשורים בפיגועים/ ואז המורה לספרות החליטה שהיא מלמדת גם ציור וקישוט/ וביקשה מהתלמידים לעטר את השירים/ ושוב התלמידים השקיעו מאמצים למצוא רעיונות מקוריים לשירים/ אבל אז הפתעה! ניתנה הערכה על הקישוט ולא על הכתיבה/ אז נכון שהמורים יודעים יותר/ ונכון שניסיון חייהם רב יותר,/ אך קשה לתת ציון ליצירה אישית/ שנכתבה מהלב גם אם היא ממש "שיט".". שיר זה זכור למורה עד היום. יוגב הרבה לכתוב לעצמו. הוא ניהל יומן, תחילה בכתב ובהמשך במחשב. מהכתבים שנותרו בעיזבונו למדו הוריו על הלכי רוחו, על המחשבות שחלפו במוחו, על הדברים שעשו לו טוב – ולהיפך. יוגב הרבה לנתח את החוויות והאירועים שנטל בהם חלק או את השנה שחלפה והיה מדרג את חבריו לפי מידת קרבתם אליו בכל תקופה ותקופה. מאז ומתמיד היה יוגב "הכתבן" המשפחתי ובטיולים המשותפים לחוץ-לארץ מילא מחברות שלמות שבהן תיאר את החוויות, המראות והתחושות. יוגב סיים את לימודיו בתיכון בהצטיינות יתרה. הוא השיג תעודת בגרות מעולה וכן הצטיין בבחינה הפסיכומטרית. בטקס הסיום של כיתה י"ב, כיכב על הבמה בדמותו של עמנואל הלפרין וזכה לתשואות סוערות. מרד הנעורים של יוגב היה מינורי והתבטא בגידול שיער ראשו שהיה דק כמשי. עם גיוסו נאלץ לקצצו, אך כפיצוי צימח זקן צרפתי עדין ומטופח. הוא למד לשתות משקאות אלכוהוליים ומדי פעם היה מגיע הביתה בהצהרה כגון "אני איש של וודקה." בהתקרב מועד גיוסו לצה"ל עמדו בפני יוגב שתי אפשרויות: עתודה או מודיעין. הוא נרשם לשתיהן, וברגע שנודע לו כי התקבל ליחידת המודיעין 8200 הודיע כי הוא מתגייס ולא הולך לעתודה, שגם אליה, התברר בדיעבד, התקבל. את שירותו בחיל-המודיעין החל בקורס קדם-צבאי ועל תקופה זו נהג לומר כי היתה זו התקופה היפה בחייו. עולם חדש נפתח בפניו והוא רכש חברים איכותיים נוספים. יוגב התגייס לצה"ל ביום 8.3.2004 – תאריך רב-משמעות במשפחתו. בתאריך זה החל אביו לעבוד בפדרציה העולמית של ויצ"ו בתל אביב; ביום זה חל יום השנה לנישואי הוריו וזה גם היום שבו שנתיים לאחר-מכן הלך יוגב לעולמו. עם סיום הטירונות שירת יוגב בתפקידו בבסיס המודיעין "גלילות" הסמוך להרצליה. תקופה זו לא היתה קלה עבורו; יוגב התקשה להסתגל לריחוק מהבית, לתורנויות, לשמירות ולמסגרת הצבאית בכלל, על אף שלדברי מפקדיו, שפקדו את בית המשפחה, תרם רבות לביטחון המדינה במעשיו. הוא לא יכול היה לספר על כך דבר, אלא סיכם במשפט קצר: "היום עשיתי משהו שיירשם בספרי ההיסטוריה." את מצוקתו ניסה להסיח באמצעות יצירות "קומיקס" (65 בסך-הכל) שהפיץ באתר שיוחד לכך ביחידה. מדי שבוע פירסם "קומיקסים" שבהם תיאר את הלכי הרוח שלו ביחס לאירועים שונים שחווה, הן בחוג משפחתו והן בבסיס. אך ברגע שגילה כי היצירות נפוצו ליעדים בלתי מתוכננים, הפסיק את הפצתם – למגינת לבם של עמיתיו ליחידה. ואולם לא אדם יצירתי כיוגב ישקוט על שמריו; הוא עבר "בהצלחה יתרה" את מבחני הקבלה לצוות כתיבת ההסב"ש – טור ההסבר השבועי של החבר'ה, שהופץ ביחידה בימי חמישי, והחל לכתוב באתר ושיתף את משפחתו בחלק מהקטעים הסטיריים שנכתבו בו. יוגב שמח עת הסתיימה טבלת הייאוש שהכין עד מעבר המשפחה להרצליה, באוגוסט 2005. באותה עת יצא מהבסיס ועבר ללון ולאכול בבית בהרצליה. הוא הרבה לבלות בערבים עם חבריו, ניצל עד תום את המינוי לסינימטק בתל אביב ונראה היה שתקופה טובה עוברת עליו. ביום ח' באדר תשס"ו (8.3.2006), שנתיים ימים בדיוק מיום גיוסו, נפל יוגב בעת מילוי תפקידו והוא בן עשרים וחצי. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בהרצליה. הותיר הורים ואח. חברת המשפחה הספידה את יוגב: "יוגב. בחור רגיש, מבריק, מיוחד ויצירתי – רצה לפענח את פשר העולם. ניסה לפרקו למרכיביו ואולי אחר-כך לחברו מחדש. עשרים שנה שקד על המלאכה בדרך שרק אדם כמוהו יכול היה לעבור ולהבין. יוגב היה תמיד אוטודידקט. הוא בחר לעצמו תחום התעניינות, בכל פעם אחר, ואותו חקר ברמות מחשבתיות גבוהות וייחודיות. כן, רק הוא עם עצמו. ואיך עשה זאת, באיזו דרך? "ראשית – דרך הרגליים. סיירות, מסעות, הרפתקאות ואתגרים ברחבי הארץ מילדות. חקר האדמה והחי, בשקי שינה מאובקים אך עם ציוד שטח הולם. שנית, דרך הראש. די לשבת מול מדפי הספרים והקלטות ולקרוא את הכותרים: "תולדות הפיזיקה מיוון עד איינשטיין", "הפילוסופים הגדולים", "החטא ועונשו", "מאה שנים של בדידות" וכמובן ספריו של פרוסט. "אך לא רק זאת. כיאה לבחור מרתק, מבריק ומגוון, יוגב חוקר את העולם גם דרך אתגר קרת, "סיינפלד" ו"הנסיך הקטן". עם הרבה הומור. הומור חכם, מתוחכם – אתגרי. עליך לגייס את כל החושים כדי להבין עד הסוף ולענות לעניין. ההומור והרצינות מתגלגלים ממדף הספרים למדף הקלטות – "נינוצ'קה", "מ.א.ש", "ביג ליבובסקי", "ד"ר סטריינג'לאב", "נהג מונית" ו"וודסטוק". ועוד לא דיברנו על ספרי האמנות של אשר, מאטיס, דאלי ומגריט. הם צמודים במדף, כולם בשורה אחת, יוצרים סאגה מרתקת של תחומים וגירויים. "אבל לא בחור כיוגב יסתפק בחקר פסיבי וסטרילי של רזי העולם. הוא מכיל בתוכו את כל הגודש הרגשי והאינטלקטואלי ומתיישב לתרום את יכולותיו המדהימות. הוא כותב – סיפורים, שירה, תסריטים, מאמרים, פולמוסים וכמובן – קומיקס עם הרבה הומור, קריצה ופואנטה חדה ודוקרנית. זו כתיבה יצירתית הבאה ממקורות של התבוננות מדויקת, רגישה ודרוכה. וכשבחר בהפוגה מכל אלה, היו החברים. רבים, רבים המבקשים את הקרבה ואת החיות הבלתי נלאים. וכמובן המשפחה, שזוכה ומתענגת במלים חמות של פרגון, הערכה, טוב. מלים נקיות של אהבה ועידוד. המלים נבררות, נבחרות, ברורות ומדויקות. "עשרים שנה יוגב בדק את פשר העולם. ניסה לפרקו למרכיביו ואחר כך לחברו מחדש. שנים טובות, מתוקות, מרתקות. עשרים שנה שקד על המלאכה – עד שהתעייף."