יחיאלי , אריה (ליאו)

בן דבורה וחיים-יחיאל, נולד ביום כ"ה בסיוון תרפ"ב (21.6.1922) בעיר קיל, גרמניה. הוא סיים בית-ספר יסודי ושתי כיתות של בית- ספר תיכון, והיה חבר שנתיים בתנועת-הנוער "קדימה" ושנתיים בתנועת "הבונים". עלה ארצה ונתחנך שנתיים בחברת עליית- הנוער שבמוסד "אהבה" בקרית ביאליק. אריה ניחן בכשרון לשפות וקנה לו במהרה ידיעה יסודית בשפה העברית בדיבור ובכתב ואחר-כך גם בערבית בדווית. הרופאים מצאו פגם במבנה לבו והועידוהו לעבודה משרדית, אך הוא, שנמשך לחיי הגשמה חלוצית, מרד בגזר-דין הטבע, מרד והצליח והיה לאיש-אדמה חסון. עם חבריו ב"נוער העובד" יצא להכשרה חקלאית במשק תל יוסף ובשנת 1940 עלה עם הגרעין להתיישבות ברביבים-עסלוג'. תודות לבקיאותו בלשון השכנים הערבים ובמנהגיהם, שימש בהצלחה בתפקיד שומר-רוכב ומוכתר המקום. אריה התיידד עם הבדווים, רשם מפיהם שירים, תירגמם לעברית והכניסם בזמרה ובריקודים למסיבות של המשק. הוא גם כתב שירים ליריים מקוריים. בשנת תש"ב עבד בסדום ובאמצע חורף תש"ג עד סוף קיץ תש"ד שימש כמדריך בתנועת "הנוער העובד" בירושלים. הכניס לחבורת החניכים מעליזותו הטבעית ומשירת מרחבי הנגב ונתחבב עליהם. משחזר אל המשק המשיך בעבודה חקלאית, בשמירה ואף בעזרה להבאת עולים דרך המדבר ממצרים, וקצת מזמנו הקדיש גם לפעילות ב"תנועה לאחדות העבודה". כשפרצה מלחמת-העצמאות אחרי החלטת החלוקה של עצרת האו"ם, וידידיו הבדווים היו לאויבים, החל לדבר עימהם בשפת הנשק, וביום ג' בטבת תש"ח (16.12.1947) נהרג בידי שוטרים ערביים (שרצו להתנקם במי שהיה ידיד הערבים ומכובד עליהם). הובא למנוחת- עולמים בבית-הקברות ברביבים.