יחזקאל, שמואל (‘מולי’)
בן יעקב וחנה. נולד ביום כ"ז באייר תשי"ח (16.5.1958) בתל-אביב. שלוש שנות-לימוד עשה בבית-הספר היסודי 'רמז' שבקרית-שלום, אחר-כך עבר לבית-הספר היסודי 'ברנדס' שבהרצליה. כאן סיים את לימודיו היסודיים. לאחר-מכן למד עוד שנה אחת בבית-הספר התיכון-מקצועי 'אורט' שבהרצליה. הוא היה נער חביב וחברותי, אוהב חיי-חברה ומעורה בה. בכל אשר הלך היה מתחבב מהר על כולם, משום שהיה בן-אדם נעים-הליכות, הגון וצנוע. הוא היה בן טוב להוריו ואח מסור לאחיו ולאחיותיו. כשהתקרב מועד גיוסו לצה"ל, ביקש לעבור קורס- נהגות קדם-צבאי ובכך התחייב לשרת כנהג. שמואל גויס לצה"ל בסוף ינואר 1976. לאחר הטירונות נשלח ליחידה בחיל-כללי ושימש שם כנהג. היה מסור, אחראי וממושמע, וכל מפקדיו היו מרוצים ממנו. ביחידתו יצא שמו לפניו כנהג וכחייל ללא-דופי. ביום א' באייר תשל"ח (8.5.1978) נפל שמוליק במילוי תפקידו. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי שבקרית-שאול. השאיר אחריו הורים, שתי אחיות ואח. במכתב-תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "עברנו יחד עשרה חודשים, פרק-זמן יפה שייזכר זמן רב. כבר בפגישתנו הראשונה הבנתי שיעבוד עמי בחור שבתוכו אצורים התכונות והחינוך של משפחה ציונית ישראלית, גאה ואוהבת. את הימים הראשונים עשינו בסיורים בגזרת הערבה. שמוליק התעניין בכול, החל בהתפתחות האזור, טיב הקרקע, המים, המחצבים, וכלה בעתידה של אילת. הוא אהב את הנופים המדבריים השולטים בחלק זה של ארצנו והשתדל בכל-הזדמנות להשתלב בנסיעה לכיוון הערבה ואילת. שמוליק היה נהג מעולה, זהיר, אחראי ובטוח. שמירת הרכוש שהופקד בידיו היתה בראש דאגותיו. לא אחת הפציר בי, שלא כדאי לנסוע ברכב מבלי שיעבור טיפול מתאים במוסך, ובתוקף מנע נסיעתי עד לאחר הטיפול. שמוליק היה רגיש ודואג. פעמים רבות התעניין בלוח-הזמנים שלי, וכאשר אמרתי לו שאין בכונתי לצאת מהמשרד ביקש לנסוע לתל-אביב. נסיעות אלו היו תכופות, ורק לאחר זמן רבה הבנתי את פשר נסיעותיו. שמוליק וחבריו אימצו חבר נכה- צה"ל, אשר נפגע בעמוד-השדרה במלחמת-ההתשה. עשיתי הרבה ימים ולילות עם שמוליק, וכל-פעם למדתי להכירו טוב יותר. גם כאשר היה רחוק מביתו, ידע לשמור על קשר עם משפחתו, חברתו וחברים שאותם אהב. באסוננו זה אבד לנו בן, אח וחבר, אשר זכרו יהיה עמנו לעד"