fbpx
יזרעאלי, צבי (“צבי’קה”)

יזרעאלי, צבי (“צבי’קה”)


בן אברהם-יעקב ויפה. נולד ביום י"ח בסיון תרצ"ו (8.6.1936) בכפר-יהושע. סיים את לימודיו התיכוניים במושבו. השתייך ל"הנוער העובד". מייד עם סיימו את לימודיו גויס לצה"ל (אוגוסט 1954), ומבוקשו, לשרת ביחידת-צנחנים, ניתן לו. כששאלה אותו אמו למה בחר לו דרך זו של תפקידים קשים ומסוכנים, ענה לה: "מה את רוצה? שבנים של מישהו ילכו ובנך ישב על-יד תל-אביב או חיפה? מי ילך אם לא אנחנו, בני ההתישבות העובדת? אנחנו צריכים לשמש דוגמה לאחרים. לו הייתי הולך לנח"ל – הייתי הולך לערבה. הרי נחוצים חיילים ממש ואנו צריכים לשרת לפי צו-השעה". הוא לא שאף לגדולות ולא חיפש קריירה צבאית אלא מילא את חובתו בכל אשר נתבע. אחרי סיימו קורס-צניחה, הצטרף לפלוגת-סיירים ועבר את הארץ לארכה ולרחבה – והוא עוד מגיל רך אהב לטייל ולסייר בדרכיה של המולדת. בתקופת-שירותו עבר כמה טבילות-אש בפעולות נגד האויב (נגד קני-פדאיון בעזה, נגד מפקדת-האויב בחאן-יונס, בקרב על מוצב-האויב בכונתילה, על הבטחת הדיג בכנרת, בקרב חוסאן ובקרב קלקיליה); בכל המבצעים הללו לחם ביד רמה ובמסירות-נפש וכתום אחד מהם גם צויין לשבח על גילוי עוז-רוח ומנהיגות למופת. לוחם אמיץ היה אבל יחד עם זה איש-העבודה, כי עוד מגיל רך עבד במשק, בהיות העבודה אהובה עליו ביותר; וגם בהזדמנו לכפרו לחופשה היה פושט מדיו, לובש בגדי-עבודה ויוצא לשדה. במערכת-סיני יצא יחד עם חבריו-לסיירת בתפקיד מקלען ראשי וביום כ"ו במרחשון תשי"ז (31.10.1956) נפל בקרב בפריצת מיצרי-המיתלה כשדבריו האחרונים לחבר שהיה על-ידו היו: "אני הולך למות. מסור את חפצי הביתה ומסור שלום לחבר'ה. אמור להם שימשיכו". הובא לקבורה בבית-הקברות הצבאי לשעת-חירום בשלח וביום י"ג במרחשון תשי"ח (7.11.1957) הועבר למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית שבבית-הקברות האזרחי בכפר-יהושע. דברים לזכרו וקטעים מעזבונו הובאו בקובץ "לבנינו" אשר הוציא כפר-יהושע בשנת תשי"ט. זכרו הועלה בספרו של אורי מילשטיין, "מלחמות הצנחנים".

דילוג לתוכן