יזרעאלי (איזראליט), ד”ר חיים

בן מלכה ויהודה לייב. נולד בשנת תרמ"א (בינואר 1881) להורים בעלי אחוזות בפלך מינסק שברוסיה. בן חמש עשרה נכנס ללמוד בישיבת טלז ושם נמנה עם חריפיה. אביו קיווה לראותו רב בישראל, אך בגיל שמונה עשרה עזב חיים את הישיבה ועבר למינסק כדי ללמוד שם בגימנסיה. לאחר שקיבל את תעודת הבגרות יצא ללמוד רפואה. ובשנת 1912 גמר לימודים אלה באוניברסיטה של ברלין. עם פרוץ המלחמה העולמית התגייס לצבא הרוסי כרופא ועשה שלוש שנים בחזית. לאחר המלחמה התיישב בעיר סרנה שבווהלין ושם עבד במקצועו וגם התמסר לפעילות ציונית. הוא התחבב על תושבי העיר בזכות מסירותו כרופא, מרצו כפעיל הציבור והליכותיו עם הבריות. בשנת 1921 עלה ד"ר יזרעאלי עם אשתו ובנו בן השנה לארץ ישראל. זמן מה התעכב בפתח תקווה בבית הוריו שעלו לארץ לפניו ואחר-כך התחיל לעבוד כרופא ברמלה. שם פעל הרבה לקירוב התושבים היהודים המעטים אל הערבים ולהגדלת הישוב המקומי. בסוף שנת 1923 עבר לעזה ופעל הרבה בקרב תושביה הערבים, סייע לעדה היהודית הקטנה והשתתף בייסוד "הלוואה וחסכון", בעיר. במאי 1924 עבר לגור עם משפחתו בבאר-טוביה ואף כאן היה עיקר פעולתו הרפואית לטובת ערביי הכפרים הסמוכים, שרחשו לו כבוד וחיבה. במושבה רכש שטח קרקע וזמנו הפנוי הקדיש למשק, טיפל ברפת, בגן ובחצר, הוציא את פרותיו למרעה בבוקר וקיבל את פניהן בערב עם שובן מן השדה. גם מצא פנאי לפעילות ציבורית והיה חבר קבוע בוועד המושבה. במאורעות תרפ"ט התכוננו ערביי הסביבה להתנפל גם על באר טוביה. ד"ר יזרעאלי הוא הרוח החיה בהגנת המקום, עומד בראשה, מאמן בנשק את התושבים, ומעודדם ומחזקם. בין התקפה להתקפה המשיך לטפל בחולים ערביים. בי"ט באב תרפ"ט (25.8.1929) נמשכו ההתקפות כל שעות היום ושעות הלילה, והמגינים, שוב בראשותו, הדפו את הסתערות התוקפים. במהלך ההתקפה נורה ונהרג במקום. הוא הובא למנוחות בבית העלמין של המושבה באר-טוביה. שמו הונצח בספר "יזכור" תרפ"ט ובספר "יזכור" של מכון ז'בוטינסקי.