יז’ורו, שלום

בן מאשה ואברהם, נולד ביום כ"ו בתמוז תר"ץ (12.7.1920) בווארשה, בירת פולין. בשנת 1934 סיים בית-ספר יסודי ועבד בציפוי ניקל. עם פרוץ מלחמת-העולם השנייה ברח עם אחיו לביאליסטוק ומשם לרוסיה. הוא נתפס ועבד במכרות-הפחם בטילכה, באוראל. אחר שנה נדד לקרים ועבד בסבסטופול. כשפרצה המלחמה בין רוסיה לגרמניה התנדב לצבא האדום, לחם באומץ בחזיתות שונות ונפצע כמה פעמים בקרים ובקרב על סטלינגרד. קיבל שישה אותות-הצטיינות על גבורתו ואומץ-לבו, ביניהם מדליה לזכר הניצחון בבודפשט (היה מכובשי העיר), כיבוש שלוש ערים גרמניות, והניצחון על גרמניה. באפריל 1946 שוחרר מהצבא ונסע לפולין. הוא הצטרף לקיבוץ של פרטיזנים ולוחמים בקרקוב והתכונן לעלייה. בדרכו נדד לגרמניה, וב-24.8.1948 הגיע ארצה. עם בואו התגייס לצבא הגנה לישראל, הוצב באחד מגדודי הפלמ"ח בחטיבת "הנגב" וכעבור זמן קצר הועבר לגדוד אחר, גדוד זחל"מים וטנקים, השתתף במבצע "חורב" לסילוק הצבא המצרי מתחום ישראל ונפל בקרב באזור רפיח, ביום ג' בטבת תש"ט (4.1.1949) עת נפגע בהפצצת מטוסי אויב. נקבר בבית אשל. ביום ו' באלול תש"ט (31.8.1949) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.