יורמן, יצחק

בן רוזה וישעיהו, נולד ביום כ"ו בחשוון תרפ"א (7.11.1920) בעיר צ'רנוביץ, רומניה. סיים את לימודיו בבית-ספר יסודי בצ'רנוביץ והחל לעבוד כשען. יצחק המשיך ללמוד בשיעורי ערב והצטרף לתנועת "הנוער הציוני". אחרי לבטים בתנועת-הנוער הגיע למסקנה כי דרכו של הנוער הציוני היא בהגשמה חלוצית והצטרף לתנועת "דרור". בימי עליית הצוררים קוזה וגוגה לשלטון ברומניה, ירדה התנועה למחתרת. יצחק לא נרתע והוסיף לפעול למען התנועה וגם בפרוץ מלחמת-העולם השנייה לא הפסיק את פעולתו זו. אחרי שחרור רומניה עבר לעיר הבירה בוקרשט וצורף להנהגה הראשית של "דרור". היה פעיל בארגון העלייה לארץ ומהיותו נרדף על-ידי משטרת המדינה עלה ארצה בסוף שנת 1944. היה בהכשרה בקיבוץ שדה נחום ואחר-כך באשדות יעקב. גם בארץ המשיך את פעילותו בלשכת-הקשר של יהודי רומניה. היה בקבוצתו בין היוזמים לעבור לקיבוץ בית אורן. נתקבל בו כחבר, אף הקים משפחה, אך לא זכה לראות בהיוולד בנו. יצחק נשלח לעבודות ביצורים בחיפה. בסיפוק רב סיפר לחבר על התושבים שחזרו לרחוב המבוצר: "אנחנו נלך ונכבוש רחוב אחר רחוב, עד שיחזרו החיים לקדמותם". בעבודתו זו נפל ביום ח' באדר ב' תש"ח (19.3.1948) בפגוע בו כדור צלף. הובא למנוחת-עולמים בבית- הקברות בבית אורן. השאיר אישה ובן, שנולד אחרי מותו ונקרא על שמו.