יוסקוביץ, שלמה

בן יהודה ורוזה. נולד ביום ה' בתמוז תשי"א (9.7.1951) ביפו ולמד בבית הספר היסודי "יונה הנביא" ובבית הספר "שבטי ישראל". הוא היה חבר בתנועת "הנוער העובד והלומד" ואף הדריך זמן מה ב"קן" התנועה בבאר שבע. הוא אהב לצלם נופים והיה מרבה לצאת לטיולים ברחבי הארץ, וגם התכונן לצאת לטיול ממושך בחוץ לארץ. שלמה היה להוט אחרי משחקי הכדורגל ונחשב כבקי גדול בדירוג הקבוצות בליגות השונות. הוא היה בן קשור מאוד למשפחתו, שמר על קשר אתם והקפיד תמיד לכתוב להם מכתבים, גם כשזמנו היה דחוק. הוא ידע לקבל הכל ברוח טובה ואהב לעזור לאנשים. את שלוש השנים האחרונות לפני גיוסו עשה בקיבוץ יפעת. שלמה גויס לצה"ל בסוף אוקטובר 1969 והצטרף לגרעין נח"ל כאיש של"ת. בגרעין עשה באמונה ובמסירות כל מה שהוטל עליו, וכאשר הרגיש כי יכול הוא לתרום יותר מהרגיל עמד על כך שיעבירוהו לתעסוקה מבצעית, על אף הקשיים והסכנות הכרוכים בדבר. ביום כ"ח באלול תשל"ב (6.9.1972) נפל בקרב על גבול לבנון כאשר חוליית הסיור שלו נתקלה בחוליית מחבלים. הוא הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בקרית שאול. מפקדו כתב במכתב תנחומים למשפחה השכולה: "שלמה היה חייל למופת, אהוב ואהוד על חבריו ומפקדיו ומילא את תפקידו במסירות נפש ובהקרבה". במכתבו הביע המפקד את צערו ואת צער חיילי היחידה על מותו ללא עת של שלמה. חבריו, מיכאל וגבריאל, כתבו במכתב תנחומים למשפחה: ". . . חברנו עשה את כל אשר ביכולתו עד הרגע האחרון. אמנם בגופו נפרד מאתנו, אך את פניו המחייכות נזכור ונישא לעד. . . חברנו שכה אהב לעשות את עבודתו בשלמות ובסיפוק והלך אתנו בטוב וברע. . . דעו הורים יקרים שבנכם נפל כחייל טוב ואמיץ ועשה את מלאכתו באמונה עד לרגע שבו נפל במילוי המשימה". שבועיים לאחר שנפל פרסם יוסי גמזו בעיתון "מעריב" קטע לזכרו תחת הכותרת "אין כיפורים;" ספר תורה על שמו הוכנס לבית הכנסת "נחליאל" בבת-ים.