יוסף, שמעון

שמעון, בן מרים ואהרון, נולד ביום י"ז באייר תשי"ד (20.5.1954) בחדרה. הוא למד בבית-הספר היסודי "יבנה" בגבעת-אולגה, שם התגוררה משפחתו. אחרי-כן המשיך ולמד בבית-הספר התיכון "תחכמוני", במגמה הריאלית-ביולוגית. הוא סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון הכללי בחדרה. שמעון גדל וחונך במשפחה הנמנית עם עדת יוצאי כורדיסטן. הוריו נתקלו בקשיי הקליטה וההתבססות המיוחדים לעולים המגיעים למולדת חדשה. הוא שאף לשפר את מצבה הכלכלי של משפחתו, להעלות את רמת החיים שלה ולהביא לשילובם המלא של בני המשפחה בחיי המדינה. הוא ידע כי כדי לממש זאת עליו לרכוש ידע, ועל-כן שקד על לימודיו והיה תלמיד מצטיין. הוא התעתד להמשיך וללמוד אחרי שירותו בצה"ל, אולם לא זכה להגשים את תוכניותיו. את שעות הפנאי שלו הקדיש לעבודה, כדי לסייע בפרנסת המשפחה. שמעון היה צעיר נמרץ ואוהב חיים. הוא השרה סביבו אווירה נעימה ושפע קסם רב. כן היה ידוע בטוב לבו ובנכונותו לסייע לכל אדם, גם כשהדבר היה כרוך בקשיים. בזכות תכונותיו אלה התחבב על חבריו ללימודים והיה מקובל על מוריו. שמעון היה גם ספורטאי מצטיין, נמנה עם נבחרת בית-ספרו וייצג אותו בתחרויות ובמפגשים ספורטיביים, שגילה בהם יכולת רבה. שמעון גויס לצה"ל בתחילת מאי 1972. הוא הקדים את מועד גיוסו, כדי לסיים את שירותו בהקדם ולהקדיש את זמנו ללימודים ולעבודה. הוא הוצב לחיל השריון ולאחר הטירונות סיים בהצלחהקורס חובשים קרביים. הוא נשלח לשרת בגדוד טנקים בחטיבת "ברק", והשתתף בפעילות מבצעית ברמת-הגולן ובגבול לבנון. שמעון היה חייל מסור ונאמן, שמילא בדייקנות ובשלמות את כל המשימות שהוטלו עליו. כחובש קרבי הגיש לחבריו ליחידה טיפול רפואי מעולה, ונהג יחס חם ורגיש בכל נפגע. במלחמת יום-הכיפורים נצבה חטיבת "ברק" בקו החזית ברמת-הגולן והשתתפה בקרבות הבלימה וההבקעה נגד הסורים. בקרבות אלה סבלה אבדות כבדות. ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973) נפגע שמעון ונהרג בקרב שהתנהל באזור קוניטרה בעת ניסיון לחלץ פצוע. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בחדרה. השאיר אחריו הורים, ארבע אחיות ושני אחים. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה שלו: "בנכם סמל שמעון ז"ל שירת ביחידת שריון. היה אהוד על חבריו ועל מפקדיו, ביצע את כל המוטל עליו בנאמנות ובמסירות"