יוסף, רחל
בת שינו ודליה. נולדה ביום ה' בחשון תשי"ז (25.10.1956) בכפר- זכריה. סיימה את לימודיה בבית-הספר היסודי שבמושב שריגים ולמדה שלוש שנים בבית-הספר התיכון 'אבן העזר' שבמושב נחם. בעת לימודיה היתה בגדנ"ע ויחד עם חבריה השתתפה בצעדות ובמסעות ברחבי-הארץ. רחל היתה חובבת-שירה, הרבתה לקרוא ספרי משוררים ואף משכה בעט וכתבה שירים ליריים מלאי תוגה ורגש. יומן-חייה העיד על רמת כתיבה ועל כושר-ביטוי. לפני גיוסה לצה"ל עבדה פרק-זמן כמלצרית בבית-ההארחה שבקיבוץ מעלה- החמישה ובמושב שורש. רחל גויסה לצה"ל בתחילת דצמבר 1974. כבר בטירונות קנתה לה חברות רבות בזכות צניעותה ואצילותה, טוב-לבה ונכונותה לעזור לכול. עם סיום הטירונות הוצבה רחל לבית-ספר לצניחה כמקפלת- מצנחים. את הקורס סיימה בהצטיינות. במהרה השתלבה רחל בין שאר המקפלות ועשתה את מלאכתה האחראית לשביעות-רצונם של הממונים עליה. שמה הטוב, נכונותה להיות לעזר וזריזות- ידיה היו לשם דבר ביחידה, וכאשר היו זקוקים לחובשת ביחידה פנו אליה. ציין מפקדה: "למען האמת, אם הסכמתי שתצא מהמחלקה שלי לקורס חובשות הרי זה רק בגלל הטוב שיש בה והטוב שיכולה לתרום לאחרים – ובמקרה זה במרפאה". נזכר ד"ר רוטנברג, מפקד המרפאה: "אצל רחל לא היה קיים מושג של 'אני סיימתי את תפקידי, זה צריך לעשות מישהו אחר'. כל חייל שנכנס למרפאה, בכל-עת ובכל-שעה, זכה לטיפול הטוב ביותר והמסור ביותר ולא אחת על חשבון החופשה, המנוחה… רחל לא נרתעה מכל סוג של עבודה, ומעולם לא נשמעה טרוניה מפיה. אצל רחל כל דבר היה תמיד מלווה חיוך של אהבה וטוב-לב, ובטוחני שהרוך והעדינות והמלה הטובה הועילו לחולים יותר מהתרופות שקיבלו". ביום ט"ו בחשון תשל"ו (20.10.1975) נפלה רחל בעת מילוי תפקידה. הובאה למנוחת- עולמים בבית-העלמין הצבאי בהר-הרצל שבירושלים. השאירה אחריה הורים, חמש אחיות ואח. במכתב-תנחומים למשפחה כתב מפקדה: "אנו, מפקדיה וחבריה – אהבנו אותה. היתה בה אצילות שהקרינה על כל סביבתה… תמיד היתה מלאת שמחה והדביקה בה את כל סביבתה בחן ובקסם רב כל-כך… טוב-לבה ונכונותה לעזור לכל אחד יישארו לסמל. אוזנה היתה קשובה לכל חבר, בסבלנות, ברוך, מוכנה לותר על כל מה שיש לה למען חבריה". חבריה קראו על-שמה את גינת המרפאה בשם 'גינת רחל'.
