יוסף, משה

משה, בן רחל ושבתאי, נולד ביום י"ח באדר ב' תשי"ד (23.3.1954), בקהיר שבמצרים. בשנת 1957 עלתה משפחתו לישראל ונקלטה במושב העולים שלומי. בהיותו בן ארבע עברה המשפחה לקרית-גת וכעבור שנתיים עברה להתגורר באשדוד. משה למד בבית-הספר היסודי "גאולים" ואחרי-כן למד את מקצועות המסגרות והרתכות במרכז הנוער באשדוד. הוא סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון "עמל" באשדוד, בו רכש ידע נוסף והעמיק את ידיעותיו הקודמות במסגרות ורתכות. בהמשך מצא את מקומו בפנימייה ב"הדסה נעורים" בנתניה, שם המשיך את לימודיו במקצועו. משה גדל וחונך במשפחה, שעברה את קשיי הקליטה וההסתגלות הכרוכים במעבר למולדת חדשה. הוא ידע כי כדי להשתלב בחברה עליו לרכוש מקצוע ולהרבות ידע, ולכן שקד על לימודיו והיה תלמיד מצטיין. עם סיום לימודיו בבית-הספר "עמל" באשדוד, הוענקה לו תעודת הצטיינות על הישגיו המעולים בלימודים ובעבודה המקצועית. הוא היה בעל כושר התמדה ויכולת להשקיע שעות ארוכות בעבודה ובטיפוח מיומנות במלאכת כפיים. בזמנו הפנוי עסק בעבודות תכשיטנות, רקמה וריקוע נחושת. הוא הותיר אחריו אוסף גדול של שכיות-חמדה מעשה ידיו, המעידות על כישוריו הרבים והאהבה הרבה שרחש למלאכת כפיו. משה היה חבר בתנועת הנוער העובד והלומד. בתנועה זו למד לאהוב את הארץ ואת נופיה. הוא השתתף בצעדות רבות והשאיר אחריו אוסף גדול של אותות, מדליות ותעודות, המעידים על השתתפות במספר רב של צעדות. הוא היה פעיל בחיי החברה בבית-הספר ובתנועת הנוער, מפעיל את חבריו, ויוזם מפגשים חברתיים, מסיבות ובילויים משותפים. יחד עם חבריו יצא למסעות ארוכים, שמטרתם להכיר את הארץ ואת נופיה. משה היה אוהב שלום ורודף שלום, סלד מסכסוכים וממריבות והיה ידוע ביכולתו ליישב סכסוכים ואי-הבנות בדרכי נועם. הוא היה שקט מאוד וביישן מאוד, מעולם לא הרים את קולו על שום אדם וכל אשר עשה, עשה במתינות ובשלווה. שעות ארוכות היה משחק עם אחיו הקטן אלון, שהיה קשור אליו במיוחד. יחס מיוחד היה לו גם לאחותו אילנה והוא התעניין בלימודיה ובהישגיה. הוא היה בעל כושר מנהיגות ויכולת שכנוע אשר הפכו אותו לדמות מרכזית בכל חברה שבה נמצא. חבריו אהבו לשהות במחיצתו בזכות הליכותיו הנעימות וקסמו האישי. משה גויס לצה"ל במחצית מאי 1972 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות נשלח לשרת במחוז הנגב. עקב פציעה בתאונה הוסב מקצועו והוא השתלם בקורס נהיגה ונשלח לשרת במפקדת פיקוד הדרום. במסגרת יחידה זו השתתף בקרבות מלחמת יום-הכיפורים. ביום י"ג באדר תשל"ד (7.3.1974) נפל בעת שירותו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין באשדוד. השאיר אחריו הורים, שני אחים ואחות. בני משפחתו כתבו עליו: "שבועיים לפני שמלאו לו עשרים שנה מצא את מותו בתאונת דרכים קטלנית. במגירת שולחנו נותרו מיותמות עבודות הנחושת, שחשב משה לסיים בחופשתו הקרובה".