יוסף, מרדכי
מרדכי, בן ויקטוריה ושבתאי, נולד ביום ד' בכסלו תשט"ו (29.11.1954) בקהיר שבמצרים, ועלה ארצה עם בני משפחתו בראשית אוקטובר 1957. מרדכי למד בבית-הספר היסודי "צאלים" בבאר-שבע, ואחר-כך המשיך את לימודיו במגמה של מסגרות בבית-הספר התיכון-מקצועי "עמל" שבעיר. הוריו ומכריו כינוהו בשם "מוקי", ואילו ידידיו בבית-הספר ובצבא קראו לו בחיבה "אנתוני". ילד עירני היה מוקי עוד בילדותו, ובמלאות לו שנה, התרוצץ בחדרי הדירה וביקש להכיר ולדעת את כל הנגלה והנסתר. בבית-הספר "צאלים" היה מוקי תלמיד חרוץ וניכר בנכונותו לסייע לחבריו. "הלב עדיין מסרב להאמין כי איננו", אמרה אחת ממורותיו, והוסיפה: "אני זוכרת את צחוקו הקולני, חיוכו המתמיד ושמחת הנעורים, שהיו חלק בלתי נפרד מאישיותו". מרדכי זכור למוריו ולמחנכיו כילד מסור ונאמן, נעים הליכות ושקדן במעשיו. מגיל צעיר ניכר אצלו חוש-צדק מפותח, שהתבטא בנטייה לתמוך בחבר חלש ולשאת באחריות גם מעבר לנדרש. בשעות הפנאי נהג מוקי לבקר אצל אביו במקום עבודתו, ב"תנובה", עזר לעובדים ושיעשע אותם, כאילו הכירם משכבר הימים. קשה היה שלא לחבבו, תמיד צחק והיה עליז, והשרה סביבו אווירה טובה ונעימה. מצוות כיבוד אב ואם הייתה יקרה למרדכי, והוא הקפיד למלאה וסייע להוריו בעצה ובמעש. כשסיים את לימודיו בבית-הספר המקצועי "עמל", החל לעבוד בחברת "קוד" לתכנון הנדסי ולביצוע בבאר שבע. שנה תמימה עבד מוקי בחברה והיה אהוד על ציבור עובדיה. מוקי החסון, בעל השיער המתולתל, היה משוש לב כל רואיו וגאוות הוריו, אחיו ואחיותיו. מרדכי גויס לצה"ל בראשית פברואר 1973 והתנדב לחיל הצנחנים. לאחר הטירונות השתלם בקורס צניחה והוסמך לענוד כנפי צנחן. אחד מחבריו לטירונות מספר, שבשעת היכרותם התרשם מחיוכו הרחב והחם של אנטוניו, חיוך שלא מש מפניו בכל מצב ובכל עת. "הוא אהב את החיים ולא הסתיר זאת מאיש", ציין אותו ידיד, שסיפר כיצד היה אנטוניו משתעשע ב"סחיבת" ממתקים ופירות מן המטבח המרכזי, לשמחת לב חבריו. חוש ההומור של מוקי הוא שהצילו ממצבים מביכים. בתום לב ובחיוך חביב הסביר את תעלוליו למפקדים, וזכה בחיבתם. מרדכי היה חייל מעולה ומסור. הוא הספיק לצנוח 13 פעמים, וסיפר בגאווה ובהתלהבות על כל צניחה וצניחה. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים נשלחה יחידתו, יחידת חיל רגלים, לחזית הדרום. מרדכי השתתף בקרבות הבלימה ולחם באומץ לב ובמסירות מופתית. הוא השתתף בקרבות המרים על "החווה הסינית" ונהרג ביום כ"א בתשרי תשל"ד (17.10.1973) – שמונה חודשים לאחר גיוסו – במהלך אחד הנסיונות לכובשה. הוא הובא למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית של בית-העלמין האזרחי בבאר-שבע. השאיר אחריו אב, אם, אח וארבע אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב שר הביטחון דאז, משה דיין: "מרדכי ז"ל שירת בחיל הרגלים. הוא היה חייל מסור וחבר נאמן. מרדכי היה אהוב על הכל". הוריו של מרדכי הוציאו לאור חוברת לזכרו, שכלולים בה דברי חברים, מחנכים וקרובי משפחה על דמותו ועל דרכו, שנקטעה בטעם עת.
