יוסף, מאיר (מירו)

בן מזל ויוסף. נולד ביום כ"ט בשבט תשל"ד (21.2.1974) בצפת, למשפחה מלוכדת ומגובשת, חמה ואוהבת. מאיר היה בן הזקונים, אח לאתי, יעל ומיקי. ילד יפה תואר, בעל תלתלים זהובים וחיוך שובה לב שתמיד היה נסוך על פניו, שופע אור. מאיר גדל והתחנך באשדוד, למד בבית הספר היסודי "שילה", גדל על ערכי מסורת ודת. הוא המשיך את לימודיו בבית הספר התיכון "מקיף ה' " גם שם כמו בבית הספר היסודי היה לתלמיד מקובל מאוד בחברה, שהכל אהבו להיות בחברתו. תמיד חייך, כיבד את הזולת, לא ידע כעס מהו בכל מצב, ובכל אפשרות הציע את עצמו והתנדב גם כשלא היה צריך. בטיולי בית הספר התיכון היה מוקד להתגבשות של כל החברים, בלעדיו לא יצאו לטיול. בחופשות הקיץ בילה יחד עם משפחתו בצפון הארץ, שם ביקרו את בני המשפחה הרחבה, והתאהב באוויר הצלול, בנוף השקט, ונח מהמולת העיר. מאיר אהב לדוג, הרבה לטייל, ובכל הזדמנות שהייתה בלי לתכנן היה קם, זורק כמה בגדים לתיק קטן ויוצא. הוא היה ספונטאני וזרם עם כל מה שעשה לו טוב. מאיר גדל בשכונה קטנה וחמה, ובילה את זמנו עם חברים בטיולים, בבריכה ובים, ובישיבה על הברזלים. מאיר היה חבר בתנועת נוער ועבר קורס מד"צים (מדריכים צעירים). הוא אהב מאוד לרכוב על סוסים, על אופניים וטרקטורונים ונמשך גם לספורט ימי. באוגוסט 1993 התגייס לצה"ל ושירת כנהג בחיל התובלה, גם שם כמו בכל מקום, אהבו אותו ולא יכלו בלעדיו. עד היום החבר'ה ששירתו איתו בשירות סדיר והמשיכו לעשות איתו מילואים לא שוכחים את הרגעים היפים שהעבירו איתו בזמן שירותם בסדיר. חלומו של מאיר למצוא אישה דומה לאימו התגשם, והוא מצא את בחירת ליבו העונה לשם אימו מזל (מזי). ביום ה-11.6.2001 נישאו השניים ונולדו להם שני ילדים מקסימים: בנם בכורם, ליאור ושחר בתם הצעירה. בני הזוג התגוררו אצל הוריו של מאיר, שעזרו להם מאוד, עד שהגשימו את חלומם וקנו בית בסמוך להם. מאיר סידר ושיפץ את הבית, קנה ריהוט חדש, עבד קשה ודאג שלא יחסר דבר לאהוביו. הוא אהב מאוד את אשתו וביקש תמיד לגרום לה אושר, ואהב מאוד את ילדיו ודאג תמיד לחינוכם. מאיר התחבר בדרכו לדת, ולמד להעשיר את חיי הזוגיות שלו וחינוך ילדיו. תמיד ביקש לשפר ולהתפתח, כיבד, עזר ואהב את הוריו, אחיותיו ואחיו. מאיר אהב מאוד את ההגה, ובעיסוקו האחרון שימש כנהג משאית בחברה למוצרי מתכת. מאיר יצא בשמחה לכל קריאה למילואים ו-7 שנים עשה מילואים עם אותם החברים. במילואים האחרונים אליהם נקרא, ב-23.7.2006 ובמסגרתם נפל, פוצל הגדוד והוא נפרד מחבריו. ביום כ"א באב תשס"ו (15.8.2006) נפל מאיר בעת מילוי תפקידו והוא בן שלושים ושתיים. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי באשדוד. הותיר אחריו אישה, בן ובת, הורים, שתי אחיות ואח. מאיר הועלה לדרגת רס"ל לאחר נפילתו. אחיו מיקי כותב: "אני אשתדל להמשיך מהיכן שמאיר הפסיק. לא נעזוב אפילו לרגע את אשתו וילדיו". לאחר מותו נקבצו כל בני המשפחה והחליטו לכתוב ספר תורה לעילוי נשמתו.